שחר עושה בי"ס לגאידמק ולבייב

"המסר לאוליגרכים מאוד ברור: אתם תעשו כותרות, ואני אסגור את העונה הבאה בשושו. מתאים לשחר". אלי אוחנה מאמין שגם בעונה הבאה האליפות תהיה ירוקה

עם כל הדיבורים על לב לבייב וארקדי גאידמק, כמעט ושכחנו את יעקב שחר.

אנחנו כל יום קוראים על התקציב של בית"ר בשנה הבאה. כל כתבה, אני מוצא עוד 10 מיליון דולר בתקציב של הפועל. בית"ר לא נשארת מאחור: היא משווה את ההימור של הפועל, ומוסיפה קצת משלה. כמו בקזינו.

בצד, בשקט בשקט, יושב לו אדון שחר עם קסקט בראש ועט ביד ומחתים אותם אחד אחד: טל, זנדברג ובקרוב גם דוידוביץ'. המסר מאד ברור: אתם תעשו כותרות, ואני אסגור את העונה הבאה בשושו. מתאים לשחר.

הסגל הישראלי שדורס את הליגה השנה ימשיך כמעט כמקשה אחת יחד, וגם בזרים אין לו מה לדאוג. בשנים האחרונות כל זר שלו פוגע בול. מאמן מצוין על הקווים כבר יש לו, מערכת מקצוענית שיודעת את העבודה נמצאת שם גם היא. מה אפשר לעשות עם הכסף הגדול של לבייב וגאידמק? לשלם לשמעון גרשון ולליאור אסולין שתי משכורות בחודש?

אליפות בישראל לוקחים בעיקר עם הישראלים, ולכן מהפכת האולגרכים תאלץ להמתין מעט. בינתיים, כמעט כל הסגל האיכותי של הנבחרת, בכמעט כל עמדה על המגרש, מגיע מחיפה. הפועל ובית"ר יאלצו להביא לכאן זרים באיכות גבוהה במיוחד כדי לסגור את הפער.

וכנראה שהן לא יעשו זאת: הזרים שעולים עשרה מיליון דולר ימשיכו לשחק כנראה בספרד ואיטליה. זרים ברמה אחת מתחת יש גם למכבי חיפה. מה קיבלנו? ליגה קצת יותר חזקה מהיום, אבל לא סגירת פערים אמיתית.

יעקב שחר. מחתים אותם אחד אחד

אם אתם שואלים אותי, עוד לפני ההחתמות של הקיץ, עוד לפני שהסגלים סגורים, חיפה פייבוריטית גם בעונה הבאה. אפשר רק לקוות שלא יהיה כאן 14 נקודות פער כבר בחודש ינואר, אבל לא להרבה יותר מזה.

התקווה היחידה של הכדורגל הישראלי נותרה אורך נשימה וסבלנות. לא מספיק לשפוך בלי חשבון בוולפסון ובבית וגן, צריך גם להתמיד. צריך לבנות מערכת עם יסודות בריאים, ולקוות שחיפה תשחק ותחלש מעט בעצמה. בסוף, זה יקרה. השאלה שנשארת פתוחה בינתיים היא מי ישאר ער וישים לב שחיפה קצת נרדמה. בינתיים, שחר נראה עירני. את הבכורה אף אחד לא ייקח ממנו בקלות.