החֶברה שלנו מקולקלת. זה לא מקרה שסוף השבוע האחרון גבה קורבנות כתוצאה מפעילות עבריינית של בני נוער ולא מקרה שהכדורגל שלנו סוגר את אחת העונות האלימות בתולדותיו, אם לא האלימה ביותר. לאור האירועים השונים בכדורגל ובמדינה, אי אפשר לפספס - החברה שלנו זקוקה לטיפול מיידי.
ההצהרות בנושא נשפכות כמו מים. חברי הכנסת, בעלי הקבוצות, בעלי תפקידים בהתאחדות, כולם מדברים על הבראת הכדורגל. בינתיים לא שמעתי על תוכנית אחת לשם כך, רק על כוונות וישיבות ללא שורה תחתונה. הקרואסונים, הבורקס ובקבוקי המיץ ממשיכים ללוות את הישיבות חסרות הטעם של האנשים שמנסים להפוך את הכדורגל ואת החברה הישראלית לטובה יותר, פחות אלימה, נורמלית.
 |
| האלימות בווינטר בין הפועל רמת גן לבני לוד (חגי ניזרי) |
|
| |
עד עכשיו אין פתרון. דווקא שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, ממנה ציפיתי ליוזמה אמיתית למציאת תרופה לאלימות הגואה, מינתה ועדה "לבדיקת המבנה הניהולי של הכדורגל הישראלי". אולי אני תמים ולא ממש מבין בנושא, אבל כבוד השרה, למה ועדה שכזו נחוצה עכשיו?
שקיפות תקציבית, מנגנוני בקרה, מוסדות שיפוט, מבנה ההתאחדות ובחינת יעדים - האם אחד מהתחומים האלו נוגעים באלימות? האם אחד מהם יפתור את העבריינות ביציעים ועל הדשא? אף אחד מהם לא יעשה זאת. אז למה קמה הוועדה הזו? האם דרך ההתנהלות של ההתאחדות לכדורגל חשובה יותר? המון שאלות, ואין תשובות.
 |
| אבי לוזון ולימור לבנת. אין חדש תחת השמש (חגי ניזרי) |
|
| |
אני מתוסכל להיות אוהד כדורגל במדינת ישראל, זה לא כיף כמו פעם. בימים שבהם מוטות נזרקים מהיציע, כיסאות נשרפים, בעלי תפקידים ושחקנים משתתפים בקטטות המוניות על הדשא ונקודות יורדות אחת לכמה שבועות לכמה קבוצות, מוטב שהפוקוס יהיה אחר. שבהתאחדות ובמשרד התרבות והספורט יעסקו קודם כל בהפיכת הנפשות הפועלות לבני אדם.
הכתוב הינו טור דעה.