משחק ילדים

אל המחזה המקסים הזה נחשפתי כבר בחנייה. טור ארוך ומסודר של קטנטנים באדום ממתינים מחוץ לשער 7 ולידם הורים שמחלקים הוראות אחרונות איך להתנהג, מבקשים מהילדים שישמרו על עצמם ומוסיפים נשיקה מרחוק.

מבפנים זה היה מדהים אפילו עוד יותר. יציע שלם של 1,500 ילדים מאמצים את הגרונות וצועקים בכל הכוח. השיר "מי שלא קופץ צהוב" נשמע למרחקים באוקטבה צייצנית. הילדודס הגיעו מצויידים בארסנל שלם של שירי עידוד ומחאה שבוודאי העניקו להם ההורים האוהדים מהבית.

נדמה היה שההורים העבירו לדור ההמשך תדרוך מפורט על המחאה המתקיימת והצאצאים עשו עבורם את המלאכה. חבורה של כמה מהילדים הורידו חולצות ונופפו בהן תוך כדי שירה והציגו את דור העתיד ליושבי שער 5. כבר מן הפתיחה נשמעו השירים נגד הבעלים ואתם יודעים מה? פתאום אפילו הקריאות "לא רוצים טביב בהפועל" נשמעו נעימות לאוזן.

נשים וילדים במשחקה של הפועל ת"א מול ק"ש (יוסי ציפקיס)

ועל הדשא, עאלק משחק עונה עם ארבעה שערים ואפס עניין. תשומת הלב הייתה נתונה ליציע שממול. כל מסירה מוצלחת, כל בעיטה אדומה לשער, כל גול לטובת החבורה מתל אביב גרמו לנו להתענג על הקריאות והצווחות של החמודים האלה. אתה מסתכל להם בעיניים ורואה כיף אמיתי, טהור. כזה שפעם היה לנו כשאבא לקח אותנו לראות כדורגל כשעוד היינו ילדים.

מגיעה מילה טובה למי שהגה את הרעיון היצירתי הזה, אבל המילה הטובה הזו מגיעה עם ביקורת. כמו כל דבר אצלנו בישראל, גם פה בחרו בפתרון הקל ועשו רק חצי עבודה.

במקרה דומה בטורקיה הוחלט גם כן על משחק שבו תורשה הכניסה לילדים ונשים בלבד. אלא ששם הקדימו את המשחק לשעה שתהיה נוחה עבור הקהל הייחודי, 14:00 בצהריים. ואצלנו? 20:50 בערב כשלמחרת יום לימודים, מה שסתם את הגולל על הגעה של ילדים מאזור קרית שמונה והצפון וגם של לא מעט ילדים תל אביבים שהוריהם לא מוכנים שילכו לישון קרוב לחצות בלילה. לא חבל?

ילדים ונשים ביציע פנרבחצ'ה. בטורקיה זה נראה אחרת (רויטרס)

אצל שכנתנו מטורקיה המשחק הייחודי לווה בפרסום מקדים בכלי התקשורת, בתי ספר ומתנ"סים מקומיים. הסעות מיוחדות חיכו לאסוף את האוהדים הקטנים מבתי הספר וחזרה, ודבר נוסף וחשוב לא פחות - לא גבו מהם או מהאמהות המלוות כל תשלום על הכניסה למשחק. או במילים אחרות - עשו שם הכל כדי למלא את האצטדיון. התוצאה: לא פחות מ-42,000 זאטוטים ואמהות הגיעו למשחק הזה. לראות ולקנא.

מי שכן היו בבלומפילד הם אבי לוזון ואנשיו ואני מקווה שהם נהנו לפחות כמוני. עכשיו נשאר רק להכניס כמה שינויים מתבקשים שיילקחו מחברינו הטורקים ויאללה - לאמץ את הפורמט.

הכתוב הינו טור דעה