השלב הראשון ביורוליג הוא מסטיק מייגע, שבמהלכו הקבוצות הטובות יותר נפרדות לשלום מהקבוצות הפחות טובות. אלא שהפעם, ובמשך קרוב לשלושה רבעים שלמים בהיכל נוקיה, היה קשה לדעת מי יותר גרועה – מכבי ת"א או לוטומטיקה רומא.
בסופו של דבר זו שיש לה פוטנציאל גדול יותר להפיק מעצמה דברים טובים עשתה את זה, והריצה הקלילה של מכבי ברבע האחרון רק מוכיחה כמה קל יותר זה יכול היה להיות, אם הקבוצה של פיני גרשון היתה יודעת להציג יכולת יציבה ועקבית, הן בקו הקדמי והן בקו האחורי, מה שקרה מעט מדי פעמים עד היום.
המשימה העיקרית הושגה כשהשחקן המרכזי הוא שוב צ'אק איידסון, האיש החשוב ביותר של מכבי ת"א בעונה הזו. מכבי תביט כעת קדימה אל השבוע הבא ואל עבר הסיכוי שלה לסיים במקום השני. היא לא תלויה בעצמה בעניין הספציפי הזה, אבל היא תלויה בעצמה ועוד איך באופן שבו תיראה בחודשים הקרובים והחשובים באמת של העונה.
יש בעיקר מלים לא טובות על היכולת ברוב המשחק, שלפחות את חלקה אפשר להסביר בירידת מתח בגלל הפגרה הארוכה מהיורוליג ומליגת העל במקביל, ובהחלט אפשר לקטול, להעביר ביקורת ולקבוע חד משמעית שזה ודאי לא סוג הכדורסל שפיני גרשון מצפה לו.
 |
| איידסון בטירוף. השחקן החשוב ביותר של מכבי ת"א (אמיר לוי) |
|
ובכל זאת, המבט הולך קדימה ואני עדיין מאמין שעם צירוף שחקן פנים סביר במקום לאמפה ועם שיפור הביטחון העצמי והיכולת מצד אלן אנדרסון, יש למכבי ת"א סיכוי ללכת יותר רחוק ממה שחושבים בשלב הזה.
יש שני תנאים נוספים והכרחיים לעניין הזה: האחד, שילוב מוגבר של רביב לימונד וגיא פניני ברוטציה, וחלק מזה אפשר היה לראות כבר נגד רומא. מכבי וגם גרשון צריכים לזכור, שללא ישראלים בולטים הקבוצה הזו לא תגיע רחוק ולא משנה עד כמה טובים יהיו פרקינס, איידסון והאחרים.
 |
| מינרד על הפרקט. משחק מפוזר של רומא (אמיר לוי) |
|
עניין אחר וחשוב מאוד בפני עצמו הוא שיפור הכרחי מצד שחקני הפנים. מה שלאזמה ופישר הראו נגד רומא, עלול להביך אותם ואת מכבי ת"א מול קבוצות חזקות יותר בשלב הבא.
עד שכל זה יקרה אני יכול לאחל לכל אוהדי הכדורסל כאן, שלא נראה בהיכל יריבות נוספות כמו רומא שמאבדות יותר כדורים מאשר הן קולעות סלי שדה.