לפני שאני רושם את דעתי המקצועית על המשחק היום, יש דבר שמאוד הפריע לי ולאלפי אוהדים ולא רק של בית״ר ירושלים. איך יכול להיות שמשחק העונה, כאשר שתי הקבוצות שנלחמות ראש בראש על המקום הראשון, בית״ר ירושלים מקבלת עונש הזוי כאשר היא צריכה להופיע ללא רוח גבית של הקהל הירושלמי. פשוט לא מובן העונש הזה ובאופן מפתיע זה תמיד נגד בית״ר.
הדבר הראשון שבלט במשחק היה המאבק על מרכז המגרש. זאת לא הייתה רק שליטה טקטית, זאת הייתה מלחמה אמיתית. כל כדור שני, כל תיקול וכל מאבק פיזי קבע מי ישלוט בקצב המשחק.
בצד של בית״ר ירושלים הפתיע לראות את בוריס אינו ואיילסון טבארש פותחים בהרכב ביחד. טבארש, שהיה כבר רגל וחצי מחוץ למועדון, נתן מחצית ראשונה טובה ובשנייה נחלש מעט, אבל צריך להגיד את האמת: הם עשו עבודה טובה מאוד. שניהם נלחמו על האמצע, ניסו לייצר שליטה והצליחו בחלקים גדולים של המשחק לאזן את היתרון הטבעי במרכז המגרש של באר שבע.
ברק יצחקי העמיד את הקבוצה בצורה נכונה ובכלל עושה רושם שיצחקי מוציא מהסגל הקיים את המקסימום, להוציא את בריאן קראבלי ולוקה גדראני (שהיום היה במשחק פחות טוב) ואינו שכולם כבר מכירים, השחקנים הזרים של בית״ר עד כה לא מספקים את הסחורה.
ברק יצחקי (רדאד ג'בארה)קאלו מקבל יותר מדי קרדיט
החלקים הבולטים בבית״ר היו מרכז הקישור האחורי. יחד עם הבלם קראבלי, והשוער יהונתן עוזר שהיה מצוין. הוא נתן הרבה שקט להגנה והחזיק את בית״ר במשחק דקות ארוכות.
לעומת זאת, בהתקפה התחושה שונה לגמרי. נראה שג’ונבוסקו קאלו החלוץ מקבל יותר מדי קרדיט בהרכב. כבר לא מעט משחקים שהוא לא מופיע, הרבה איבודי כדור וחוסר ביטחון מול השער. קבוצה שרוצה להיאבק למעלה חייבת לקבל יותר מהעמדה הזו.
גם סוגיית ירדן שועה עלתה במהלך המשחק. עושה רושם שבתקופה האחרונה שועה לא מסתדר עם העמדה של החלוץ מרכזי ובכלל, אני חושב שבעמדת הכנף שמאל הוא בא יותר לידי ביטוי עם בעיטות מסוכנות ובישולים מדויקים. היה אולי מקום להחליף את קאלו ולהעביר את ירדן לעמדה יותר טבעית עבורו.
ירדן שועה בורח מלוקאס ונטורה (מרטין גוטדאמק)לגבי זיו בן שימול, מדובר בשחקן מצוין. הוא היה צריך להיכנס כבר במחצית, ואם לא, אפילו לפתוח. הוא יודע להגיע מקו שני, מצטרף נהדר להתקפה ומייצר איום אמיתי על השער.
בצד של הפועל באר שבע היה מהלך טקטי מעניין מאוד: ההצבה של חמודי כנעאן באגף במקום בעמדת ה-10. מהקו הוא הביא הרבה עוצמה ונוכחות ועשה עבודה מצוינת. זה שינה את אופי ההתקפה ויצר יתרון פיזי וטקטי.
מעל כולם בלט קינגס קאנגווה. הכוכב של המשחק. הוא שלט בקצב, הכתיב את המשחק ונתן תצוגת יכולת גבוהה מאוד לצד בלוריאן המצוין. בסיכומו של דבר, באר שבע עשתה צעד גדול קדימה. רן קוז’וק יכול להיות מאוד מרוצה. הקבוצה שלו נראית מחוברת, מאורגנת ובעיקר מאמינה בעצמה.
או בלוריאן מאושר (מרטין גוטדאמק)בית״ר ירושלים עדיין מחפשת יציבות. לאחר חמישה משחקים ללא ניצחון והדחה מהגביע, יש לה איכות, אבל בלי ביטחון ובלי הקהל שלה, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
בצד האדום שומרים על יציבות וקצב צבירת נקודות גבוה. במקביל, הם עשו שני חיזוקים בדמותם של ג’בון איסט ומוחמד אבו רומי. סך הכל באר שבע במומנטום טוב עושה רושם שקוז’וק והצוות שלו יודעים בדיוק את העבודה ונראה שהם בכיוון הנכון לעבר התבססות בפסגה.