כל ילד שראה את המשחק המביש מול לטביה יודע מי אשם בעוד הופעה מחפירה של נבחרת ישראל. אותו מאמן שהעדיף את עומר גולן, שחקן ספסל בליגה הבלגית המצוינת, על פני בן סהר, שחקן הרכב באספניול, ועל פני רוברטו קולאוטי, שחקן הרכב בבורוסיה מנשנגלאדבך מהבונדסליגה.
אותו מאמן, שדאג לא לזמן את יניב קטן לנבחרת עד למשחק הזה ממש, למרות שכבר חצי שנה הוא שחקן הליגה הטוב בישראל.
אותו מאמן שזכה להגרלה הקלה ביותר של הנבחרת אי פעם, ובכל זאת גורם לישראל לשחק כדורגל עלוב ופחדני במשחקי החוץ וכדורגל אנמי ומשעמם במשחקי הבית.
אותו מאמן שמסרב בתוקף להתראיין, כי הוא החליט שגם כמאמן לאומי הוא לא חייב דין וחשבון לאף אחד.
אם היתה לו טיפה של כבוד עצמי, הוא היה הולך הביתה עכשיו, לא מחכה אפילו למחר בבוקר. אבל לא, במקום זאת, האיש שעשה כל טעות אפשרית במשך שני קמפיינים, בחר להוציא את השחקן הכי טוב שיש לו.
נכון, בניון לא שיחק טוב היום, נכון, ההתנהגות שלו אחרי החילוף פסולה. אבל האמת היא, שהכעס שלו מוצדק. פיגור ביתי מול לטביה, וקשטן מוציא שחקן שיכול לעשות גול מכלום, ולא פעם הציל את הנבחרת מבורות עמוקים מאוד.
 |
| בניון לא מבין למה החליפו אותו, כמו עוד 7 מיליון ישראלים (עמית מצפה) |
|
גם הקהל כעס על החילוף הלא חכם הזה, ואת שריקות הבוז אפשר היה לשמוע היטב גם מחוץ לאצטדיון. אבל עכשיו, במקום להתעסק בעובדה שמאמן הנבחרת (וגם היו"ר שהבטיח בשחצנות שנעלה למונדיאל) צריכים לסיים את תפקידם, כולם ידברו על ההתנהגות של יוסי. כמה נוח.
רבותי, יוסי בניון כעס על החילוף הזה עם עוד 7 מיליון ישראלים. אני מבין אותו הרבה יותר מאת המאמן שהוציא אותו. בבקשה אל תפילו את התיק על השחק הכי טוב שהיה לנו כאן, אלא על מי שלא נתן לו לשחק.
הכתוב הינו טור דעה