להוריד את מחיר חבילת המונדיאל

זכותה של חברת "צ'רלטון" לגבות כסף על שידורי הגביע העולמי - אך המחיר הנוכחי, 1100 שקל, הוא מופקע. הרגלוטור יצטרך להתערב כדי להוריד את המחיר.

כחברה בוועדת הכלכלה של הכנסת, נכחתי השבוע בדיון שנערכו בנושא שידור משחקי המונדיאל בשיטת "שלם וצפה". נכון להיום, חובב כדורגל ישראלי אשר מעוניין לצפות בכל המשחקים צריך לשלם בין 800 ל-1100 שקל (תלוי בהיקף התוכן) - סכום גבוה לכל הדיעות, ואף מופקע.

בדיון השתתפו חברי כנסת לא מעטים (עניין מפתיע לכשעצמו) אשר הציגו כוונה טובה להיטיב עם האזרחים, תוך שהם טוענים שלא ייתכן שהצפייה בכל משחקי המונדיאל תהא כרוכה בתשלום סכום כסף כאמור..

במהלך הדיון, לא יכולתי שלא להתבלבל בניסיון להתחקות אחר מה שטרד את מנוחת חברי הכנסת. עבור מה יצאו למאבק הציבורי, מה בדיוק הבעיה? האם עצם העיקרון כי משחקי המונדיאל ישודרו בשיטת ה"שלם וצפה" או רק הסכום הגבוה שייאלץ לשלם מי שמבקש ליהנות ממשחקי המונדיאל?

אם לשפוט ע"פ התבטאויותיהם של חברי הכנסת, הבעיה טמונה דווקא בגובה התשלום ולא בעצם העיקרון (על-פיו מי שרוצה לצפות במשחקי המונדיאל, עליו לשלם סכום כזה או אחר).

כלומר, ייתכן כי אם הסכום המדובר היה נע למשל בין 200 ל-300 ש"ח (לדעתי עדיין סכום גבוה), הדיון כלל לא היה עולה על הפרק. את חוסר הבהירות הזה, אשר דבק בי במהלך הדיון ואחריו, ביטאתי בקול רם בעיצומו של הדיון בפני כל הנוכחים, ולא הופתעתי מהעדר תשובה לעניין.

בנוסף, ומבלי להיכנס לויכוח בדבר רמת הכדורגל בישראל לעומת הרמה במשחקי המונדיאל, הרי אין עוררין לגבי חשיבותה של הליגה הישראלית (לפחות לגבי ציבור חובבי ואוהדי הכדורגל בישראל). מדוע אם כן זנחנו את הליגה הישראלית שמשודרת זו השנה השנייה באישורנו, חברי הכנסת, בשיטת "שלם וצפה"?

אם כבר עשו חברי הכנסת שימוש בלשון "קניין ציבורי" בהתייחסם למשחקי המונדיאל, הרי קל וחומר היה עליהם לטעון זאת במאבק על שידורי משחקי הליגה הישראלית בחינם, כך לפחות אומר ומנחה ההיגיון.

עד המונדיאל הקודם (2002), שודרו המשחקים בערוץ הראשון באופן חופשי לכל דורש ללא כל תשלום (להוציא את תשלום האגרה הקבועה). מצב זה השתנה כאשר ערוץ 5+ רכש את זכויות השידור והציע למעוניינים לצפות במשחקי מונדיאל 2002 בתשלום!

היכן היינו כולנו, האם כל חברי הכנסת ה"איכפתניקים" היו עסוקים מכדי לטפל בעניין במשך ארבע השנים שעברו מהמונדיאל האחרון? נראה כי לא בכדי איפשרו לעצמם להמתין לרגע האחרון....

בטרם אבהיר את הסוגיה, אקדים ואומר כי אין לי קשר כזה או אחר לחברת "צ'רלטון", מי שבבעלותה זכויות השידור של משחקי מונדיאל 2006.

הרגולציה במדינת ישראל היא מבין הגבוהות בעולם, שוק התקשורת איננו שוק חופשי ופרוץ והמדינה משמשת כרגולטור ומתערבת באופן תמידי.

עם כל הכבוד לח"כים שטענו כי משחקי המונדיאל הם "קניין ציבורי" ולכן לא ייתכן לתפוס עליהם בעלות ולהציע אותם לציבור בכסף, הרי שהמדינה בעצמה מאפשרת זאת.

בישראל קיימים מספר ערוצים מסחריים וערוץ ממלכתי אחד. אם נקבל את טענתם של חברי הכנסת, הערוץ הממלכתי הוא זה האמור לשדר (כפי שהיה בעבר) את כל המשחקים ללא תשלום נוסף על האגרה.

ואכן, הייתה לערוץ הראשון, כמו לערוצים האחרים (2,5,10 וכו') האפשרות לרכוש את הזכויות - אבל אחרי מכרז פתוח ובהתאם לחוק, זכתה בזכויות השידור חברת "צ'רלטון", שהיא חברה פרטית.

מה שמשמש קניין ציבורי אינו יכול להיות מוצע לרכישה לגוף פרטי, אשר ברגע שיקבל את הבעלות עליו לידיו לכאורה יוכל לעשות בו כרצונו המדינה וחוקיה איפשרו לגוף פרטי להשתתף במכרז.

המכרז וכלליו איפשרו לחברת "צ'רלטון" לזכות במכרז וכעת, באים חברי הכנסת ומבקשים שנפקיע זכויות אלה. את הזכויות שרכשה חברת "צ'רלטון" עפ"י חוק מבקשים חברי הכנסת "להלאים" בטענה שמדובר ב"קניין ציבורי".

לאחר שבדין ובכסף רכשה "צ'רלטון" את זכויות השידור, היא מבקשת לממש באמצעות בעלות זו את המטרה האחת והיחידה שלשמה היא קיימת: הפקת רווחים כלכליים. חברי הכנסת מאידך, משחררים אמירות פופוליסטיות הנובעות מהרצון לסחוט כותרות.

גם אני כמוהם, שואפת למתן אפשרות צפייה ללא עלות, אך כמחוקקת אינני יכולה להתנער מהאחריות כלפי אותו גוף פרטי שאיפשרנו לו לרכוש את זכויות השידור כדי להציע צפייה במשחקים בשוק החופשי.

נראה כי מה שבאמת עומד על הפרק הוא גובה התשלום - במקרה כזה הרגולטור יצטרך לקבוע סף עליון, מחיר מקסימלי שתוכל "צ'רלטון" לגבות מהאזרחים, תוך שנלקחת בחשבון האפשרות שבעלת זכויות השידור תצמצם משמעותי את רווחיה ואף תספוג הפסדים.

לחילופין, אם טעות בידי והסיבה לתרעומת של רוב חברי הכנסת היא עצם העיקרון לפיו מי שמעוניין לצפות צריך לשלם, הרי שיש לשנות את החוק. החוק צריך להיות חוק ממשלתי (ולא הצעות חוק פרטיות כדוגמת השתיים שהוגשו), אשר ייקבע את ההוראות והכללים שיחולו בעתיד בעניין זה. כן, בעתיד בלבד, החל ממונדיאל 2010.

בתפקידי כחברת כנסת אני נתקלת לא אחת בבעיות וקונפליקטים של אזרחים וגופים שונים. ההיגיון וכמובן הצדק לימדוני שבדרך כלל מי שנזקק להתערבות ולסיוע הוא האזרח הקטן ולא החברות הכלכליות החזקות, אלה שלא אחת מוסיפות למצבו העגום של האזרח.

יחד עם זאת ועל אף שלדעתי ראוי היה כי נחזור לשיטת הצפייה החופשית וללא תמורה, הרי שיש להסתכל על התמונה כולה. לא ייתכן שהמדינה תפקיע את זכויותיה של חברת "צ'רלטון", זכויות אשר רכשה בכסף, כאשר החוק והכללים שהנהיגה המדינה נתנו לה לגיטימציה לעשות כן, והיום יבואו נציגיה, חברי הכנסת ויטענו טענות של "קניין ציבורי" ויבקשו להפקיע קניין זה מידיה.