עידן חדש במכבי: פיליפ סולומון

בעונה שהחלה בהבטחות לכדורגל שטרם נראה במחוזותינו והתבררו כסרק, אירעו ב'מכבי-רכבת ההפתעות-ת"א' זעזועים ומפצים רבים. היום התעוררנו לזעזוע חדש"

לפני מספר חודשים התחולל בפוליטיקה הישראלית מה שכונה על-ידי התקשורת "המפץ הגדול". מפלגת שלטון שהתפוררה, חבירה בלתי הגיונית של גורמים פוליטיים מכל קצוות הקשת למפלגה אחת, וכמובן עלייתה לשלטון של מפלגה חדשה לגמרי.

בהשוואה גסה משהו, אומר שמכבי תל-אביב היא הליכוד של עולם הספורט הישראלי, או לחילופין, הליכוד, הוא מכבי תל-אביב של הפוליטיקה הישראלית.

ועל שום מה ההשוואה? הליכוד נתפס תמיד כמפלגה שיודעת לתפוס את השלטון, אך לא יודעת לשלוט; מפלגה שמספקת כותרות אינספור; מפלגה שהצלחותיה ובעיקר כישלונותיה מתחוללים ברעש גדול; או בקיצור מפלגה שהכל מהכל קורה בה, ממש כמו במכבי תל-אביב. בעונה הנוכחית, שהחלה בקול תרועה גדול ובהבטחות לכדורגל שעוד לא נראה במחוזותינו והתבררו כסרק, אירעו ב"מכבי-רכבת ההפתעות-ת"א" זעזועים ומפצים רבים, כאשר הבוקר התעוררנו לאחד נוסף.

לאחר חודשים ארוכים של חיפוש אחר שותפים ו/או משקיעים פוטנציאליים, נראה כאילו הישועה הגיעה בדמותו של מי שעתיד להיות הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, פיליפ סולומון. האמנם?

בעשר השנים בהן מנהל לבדו לוני הרציקוביץ את מכבי, ידעה הקבוצה מספר הישגים מכובדים, אך העונות האחרונות, ובעיקר הנוכחית, מוכיחות שיש צורך במשהו אחר.

ללא קשר לבקבוקי תבערה, שלטי נאצה, ולהשתלחות חסרת הרסן כלפיו, הבין זאת גם לוני ולכן חיפש מי שיעמוד לצידו בניהול הקבוצה. אלא שעל פי הדיווחים התמונה אינה ממש ברורה.

ראשית יש לפתור את שאלת הבעלות שכרגע לוטה בערפל - האם פיליפ סולומון נכנס כשותף וכבעלים לצדו של הרציקוביץ? במקרה כזה יש לחטט ולבדוק היכן בדיוק נמצא אותו האחוזון הקטן, זה שחולל סערות ושלח, בין היתר, את זכי רכיב כלעומת שבא, אותו אחוזון שהרציקוביץ התעקש להחזיק בו כדי שיבטיח את המשך שליטתו במכבי תל-אביב.

האם ייתכן שמי שנלחם עד לאחרונה לחבק בחוזקה ולא להרפות מ-51% בקבוצה יעניק זכויות ניהול מלאות לאדם אחר, או שמא לפתחנו גולגלה פיקציה נוספת מבית היוצר של התל-אביבית הצהובה?

הדיווחים שותקים לגבי שאלת הבעלות ולפיכך נראה כאילו לוני דאג לעצמו לאפוד מגן. מעתה מישהו אחר ינהל ויסדר סידורים, יחתים ויפטר, יקבע ויחליט וכן, הוא יהיה גם זה שיקצור את התהילה.

תיאוריה זו מתיישבת עם ההיגיון, שכן רצונו של לוני להמשיך להחזיק במכבי תל-אביב אינו מוטל בספק, כמו גם התעייפותו הברורה ממצבה של הקבוצה, אם אני מצליחה להבין אותו נכון.

חלק מהעידן החדש? רולנד קורביס, המועמד לתפקיד המאמן (יותם רונן)

כבעלים, ניסה לוני להתחקות אחר צרכיה של קבוצתו בדרך להצלחה ולספקם - רכש שחקנים, שכר אנשי מקצוע, החליף מאמנים וכיוב', אך לאורך כל הדרך, בזמן שהסובבים אותו קצרו את תהילת ההצלחות, האש שהציתו הכישלונות כוונה לרוב כלפיו. למה שהפעם זה יהיה שונה?

עוד לפני שאותו ריטואל מוכר חוזר על עצמו, לטעמי צריך לוני לקבל החלטה אמיצה, להיכנס לבית, לשפצו, לארגן מחדש ולהמשיך לנהלו או לנטוש. ההחלטה הרעה ביותר היא לעמוד בפתח ולנסות להדחיק שהצלחתו של סולומון תזכה אותו בתהילה, והערכה ואילו כישלונו יעורר בבלופילד את אותן צעקות מוכרות- "לוני לך הביתה, הרסת את הקבוצה".