יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום הפרופורציות לטעמי. יום שבו על כולנו לעצור לרגע את המולת הספורט לענפיו, ולחשוב איך הגענו עד הלום.
בואו נרגע לרגע מאיבוד הנקודות של הפועל ת"א במאבק על האליפות, מעונת המלפפונים ההולכת ומתקרבת, מפלייאוף הכדורסל, ומירידת נבחרת הפדרציה לבית האזורי.
22,570 חללי צה"ל, משטרת ישראל, משמר הגבול, השב"ס, השב"כ, המוסד והבריגדה היהודית בוודאי היו רוצים שנמשיך בשיגרת חיינו, הרי לשם כך הם לחמו בעוז רב, אך יש טעם בעצירת השיגרה ליממה ובהרכנת ראשנו לזכרם.
חשוב שנזכור את אלה שבזכותם אנחנו יושבים היום ומתווכחים למי מגיע לזכות באליפות, למה שחקן מסויים לא פתח בהרכב ומה יהיה בעונה הבאה.
 |
| מצדיעים לכל אלה שחרפו נפשם למעננו (רויטרס) |
|
בואו לא נשכח גם את גלעד שליט, החייל החטוף שלפחות לגביו אנחנו יודעים בוודאות שהוא חי, ולכן אל לנו להרפות ולהזכיר לעולם שהוא יושב בשבי מבלי שאף נציג בינלאומי בדק את שלומו.
על הממשלה החדשה לעשות הכל על מנת להחזירו כמה שיותר מהר לחיק משפחתו, כך שמלבד לשוב לחיים חופשיים ונטולי טרוריסטים הוא יוכל, אם זה מעניין אותו, לבדוק מה קורה בספורט.
אני מניח שרובנו מכירים מישהו שנפל במלחמות ישראל, אם זה אישית, או דרך חברים או שכנים. לכן בואו נתרכז בסיפורי הגבורה שלהם, בשירים שהם כתבו לפני שהם נפלו, ולרגע נניח בצד את מלחמות האוהדים, שביום כזה מקבלות פרופורציה אחרת לגמרי.
הכתוב הינו טור דעה