אלן אנדרסון הוא לא אנתוני פארקר

שני דברים צפויים קרו בוויטוריה. האחד, התוצאה הסופית. חמש נקודות הפרש לביתיים. פער סביר והגיוני. השני, מכבי ת"א שוב לא מראה משחק גדול והציפייה לאחד כזה שיבוא עוברת הלאה אל השבוע הבא ואל זה שאחריו.
 
הבשורות הטובות הן, שביחס לעונה שעברה ולפער הממוצע של 20 נקודות בו הפסידה מכבי מול מלאגה, ריאל וברצלונה, הקבוצה הנוכחית לא נראתה חסרת ישע. היא החזירה מאבק, הפכה פיגור דו-ספרתי ליתרון, והפסידה פשוט כי היא לא מחוברת מספיק כרגע, כי השחקנים היוצרים שלה שיחקו מתחת לרמתם וכי שחקני הפנים שלה לא היו קיימים מבחינה התקפית.

ובעניין אנדרסון, שנקלע למשחק חלש והסתבך בעבירות, כדאי לומר כבר עכשיו שמי שהכתיר אותו כיורשו של אנתוני פארקר, רחוק מהאמת. קודם כל, איך אפשר לדבר על אנדרסון בתום חודש-חודשיים במכבי כמחליפו של השחקן הזר הטוב ביותר בתולדות המועדון, שעשה כאן שנים והגיע לשלושה גמרים אירופיים רצופים? על סמך מה, אותן 25 נקודת שקלע נגד לובליאנה? זה חוסר רצינות במקרה הטוב, ואבחנה לקויה במקרה הרע.
 
אני אגיד יותר מזה: אם אנדרסון ואיידסון ישחקו טוב ביחד, מה שכמעט ולא קרה מתחילת העונה ולא הסתדר גם בוויטוריה, אז נוכל לראות יורש לפארקר. כדי לקבל אנתוני פארקר אחד, שני האמריקנים הנוכחיים של מכבי יצטרכו להשתלב מצוין ולשחק כיחידה אחת. אין יורש אחד לפארקר. לא אנדרסון ולא מישהו אחר, נכון להיום. רק שילוב של שניים יעשה את העבודה.

אנדרסון מול קאחה לבוראל. הוא ואיידסון עוד לא שיחקו טוב ביחד (שרון קביליו)

עוד יבואו משחקים טובים לכל אחד מהם בנפרד, כי אנדרסון ואיידסון שחקנים מצוינים. אבל קודם כל בואו נראה משחק אחד טוב של שניהם יחד מול יריבה גדולה כמו קאחה לבוראל, לפני שמדברים על יורשים לפארקר.
 
למרות 86 נקודות שמכבי ספגה, יש לסגל הזה הגנה טובה יותר מאשר בעונות האחרונות. קלעי שלשות, חודרים, חוסמים, גבוה שזורק מבחוץ – הכל יש. הבעיה היא, לפחות על פי המשחק הזה וגם קודם לכן, שמכבי שנהגה לשחק בעבר בעיקר פנימה על-פי דרישת גרשון, עוברת להפגיז לשלוש. ומי כמו גרשון יודע, שבמשחקי חוץ מול יריבות טובות קשה לנצח עם 28 זריקות לשלוש אפילו אם קולעים בחמישים אחוז.

ליאור אליהו מול האקסית. יפגוש את כספי ב-NBA? (שרון קביליו)