הטור הזה לא ממש קשור לספורט. כלומר הוא קשור מאוד לאיך שאנחנו תופסים ספורט, אבל לא למה שקורה על המגרש, אלא דווקא למה שקורה מחוץ לו, ביציעים, וזה לא פחות חשוב ולפעמים יותר.
שמעתי על שלטי המחאה של אוהדי ירושלים נגד סמי בכר, ועל הכוונה לא לעלות למשחק ולא האמנתי. הפועל ירושלים הגדולה בוכה עדיין על שריקה אחת מסכנה שהוציאה את מאיר טפירו מגמר הפלייאוף לפני שנתיים. לקרוא ולא להאמין.
רבותיי אוהדי הפועל ירושלים, לא הפסדתם את האליפות בגלל סמי בכר, הפסדתם אותה בגלל נאיביות בלתי נתפסת של קבוצתכם ובגלל שמכבי ת"א נהנתה ממזל אדיר יחד עם אופי וניסיון.
בכל מקרה, שנה לאחר מכן השגתם נקמה מתוקה כשמחקתם 18 נקודות פיגור ברבע האחרון בדרך לגביע מול אותה מכבי, וזאת נראית לי כמו סגירת מעגל ראויה.
אין לכם מה להמשיך ולהתלונן על אותו משחק. נכון, היתה לכם הזדמנות אדירה לזכות באליפות, אבל גם בשנה שעברה היתה הזדמנות (שגם נוצלה) לקחת את האליפות ממכבי, ואיפה היתה ירושלים? לא הגיעה לפיינל פור. גם זה בגלל סמי בכר?
אני כותב את הדברים האלה עם המון סימפטיה לקהל האדום ממלחה. אני אוהד קבוצה שנעלמה, הפועל תל אביב, ולא מעט מזה, מעבר לניהול הגרוע ביותר בהיסטוריה, שייך לשנאת החינם של הקהל באוסישקין.
 |
| אוהדי ירושלים. תתמקדו באהבה לקבוצה (גבע תלם) |
|
לא אתייפיף. גם אני שרתי וקיללתי ואמרתי דברים נוראיים, אבל כיום אני מרגיש שאוסישקין, כמו בית המקדש, נחרב בגלל שנאת חינם ובגלל שהיינו עסוקים יותר מדי בלקלל את מכבי ת"א, הנהלתה והשופטים ששרקו לזכותה מאשר בלעודד את הקבוצה שלנו.
יתרה מזאת, במשך שנים היה הסמל של ירושלים עדי גורדון, שדגל באהבת חינם, ואפילו דאג למלא את ההיכל בחולצות עם הכתובת "יש בנו אהבה והיא תנצח" באותו גמר גביע בלתי נשכח בו לקח את הגביע ממכבי.
 |
| עדי גורדון. עדיף לחזור לאהבת חינם |
|
היום, קצת קשה לראות במלחה את אותה מורשת יפה של אהבה, שהפכה את הקהל הירושלמי לנהדר כל כך. המלצה שלי: תחזרו לעודד את הקבוצה שלכם. תעזבו את מכבי ובטח שאת סמי בכר. פשוט תיהנו מהעובדה שיש לכם קבוצה טובה שמתמודדת על תארים. תאמינו לי, אתם לא יודעים מתי זה יכול להיגמר.
הכתוב הינו טור דעה