במסיבת העיתונאים שנערכה לפני המשחק מול פיורנטינה, השאלה הראשונה שלי למסאי דגו הייתה ‘איך אתה מתכנן מחר במשחק את ניהול הסגל כדי שזה לא יפגע במשחק מול בני ריינה?’, כי עם כל הכבוד לקבוצה האיטלקית, שזה כבוד גדול לעשות תוצאה טובה נגדה, הדבר הכי חשוב הוא המשחק בגרין מול ריינה. ולמה שאלתי את זה? מהסיבה הפשוטה מאוד, כי בעונה שעברה תחת ברק בכר מכבי חיפה שיחקה נגד יובנטוס בליגת האלופות ואז חזרה לליגה והפסידה לאותה ריינה.
כשמסתכלים על המשחק הערב (ראשון) רואים דברים דומים אצל מכבי חיפה מאותו המשחק ההוא מהעונה שעברה. עייפות וחוסר אנרגיות, שזה דבר טבעי. עם הסגל של מכבי חיפה היום, אי אפשר לשחק תוך שלושה ימים שני משחקים כאלה אינטנסיביים, כשבבודפשט הקבוצה מוציאה את הנשמה שלה, משחקת עם עשרה שחקנים לקראת הסיום, סופגת שער שמכריע את המשחק בחצי דקה האחרונה וחוזרת עם הראש למטה לחיפה. מעבר לקושי הפיזי, יש לכך השפעה מנטלית על הסגל ועל הצוות המקצועי וזה בא לידי ביטוי בגדול גם על כל הדשא.
לאלופה לא היו אנרגיות כבר מהדקה הראשונה. נכון, הירוקים הובילו 0:1 מפנדל של הרבה מזל, אבל לא היה כלום ושום דבר על המגרש מבחינתם, ואפשר להגיד שהיחידי שנלחם היה פרנזי פיירו. מהדקה ה-20 ריינה שיחקה בלי שמירה הדוקה, שחקני מכבי חיפה לא היו קרובים לשחקני ריינה, כל שחקן כחול זכה לקבל את הכדור בחופשיות והחניכים של שרון מימר ניצלו זאת, הניעו אותו איך, כמה ומתי שהם רצו.
שחקני מכבי חיפה מאוכזבים (עמרי שטיין)הם אומנם לא הגיעו למצבים גדולים מלבד ההחמצה הגדולה של קייס גאנם סמוך לפתיחה, אבל המגמה הייתה ברורה כבר מההתחלה. שחקני מכבי חיפה היו רחוקים מהיריבה ונתנו לה להניע את הכדור, וכשאתה רחוק מהיריבה מצבך לא טוב. זה אומר דבר אחד – עייפות וחוסר אנרגיות, ומדובר בדקה הראשונה של המשחק.
לפני כשבוע באתי בטענות למאמן הפועל חדרה חיים סילבס, וטענתי שהוא שבא להפריע למכבי חיפה, משחק בפחדנות, עם הזנב בין הרגליים ולא בא לשחק כדורגל. בנוסף, טענתי שלמכבי חיפה יש הרבה נקודות תורפה. הוא ענה מה שענה, המדינה רעשה וגעשה, אבל בסופו של דבר הערב ראינו את שרון מימר, מאמן שאמור להיות בדרג שלו על הנייר, מעז ומנצח תוך שנה וקצת בפעם השנייה את מכבי חיפה, בנוסף לעוד תוצאת תיקו שעשה מולה וגם באותו המשחק כמעט הצליח לנצח.
שרון מימר (עמרי שטיין)זה אומר דבר אחד משמעותי – מי שמפחד לא יכול להצליח. מי שלא רוצה להתחרות, הכישלון מראש מונח עבורו שם. ‘סופר מימר’, זה הכינוי שנתתי לו לפני מספר שנים כשהיה מאמן הפועל חיפה. כבר אז זיהיתי אצלו את חוסר הפחד שלו למרות שאימן קבוצות תחתית. בריינה זו הפעם הראשונה שמימר קיבל קרדיט לעונה שנייה ברציפות בקבוצה מסוימת, וקבוצתו עלתה לפלייאוף העליון, שעבורה זה הישג שווה לזכייה באליפות של קבוצות אחרות.
אפשר להגיד שמימר גימד היום את מסאי דגו, הוא עלה לשחק ב-4:4:2, למחצית השנייה עלה ל-4:3:3 ושוב שינה תוך כדי תנועה דברים. כשהקבוצה שלו הייתה צריכה ללחוץ גבוה, היא עשתה זאת, כשהייתה צריכה לרדת למרכז המגרש וללחוץ שם היא עשתה זאת גם. וכשלא הייתה לה ברירה, היא ירדה למצב של עשרה שחקנים מאחורי הכדור ומשם יצאה למעברים, שבאחד מהם הגיע שער הניצחון בטעות לא אופיינית של לורנצו שימיץ’.
שחקני מכבי חיפה מאוכזבים (עמרי שטיין)נכון שלבלם יש חלק בשער, אבל איפה השוער? למכבי חיפה אין שוער. כולם באו בטענות לאיתמר ניצן, אז מה אותם אנשים יגידו על השער שספג בין רגליו שריף כיוף? כדור פשוט שאפשר לקחת עם הרגל, הוא קיבל בין הרגליים. כיוף ב’בלאק אאוט’ שהתחיל כבר בבודפשט מול פיורנטינה, שם לעניות דעתי, כל ארבעת השערים שספגו הירוקים הם באשמה ישירה שלו. אם הוא היה מציג 50 אחוז מהיכולת שלו העונה במשחק הזה, הוא היה מציל לפחות שניים מהשערים שספג ומכבי חיפה הייתה עולה לשלב הבא, אבל הוא איחר לגולים ולא ניתר כמו שצריך. אם ג’וש כהן לדוגמא היה משחק במקומו מול האיטלקים, היה מציל את כל ארבעת השערים.
מכבי חיפה צריכה לעשות חושבים ולחשוב טוב טוב האם כיוף הוא הפתרון שלה בעמדת השוער לשנים הבאות. האם הוא כזה גדול? לדעתי לא, יש לו עוד הרבה מה ללמוד ויש לו הרבה נקודות תורפה כשוער. הוא כמעט ולא יוצא לכדורי גובה, ואחרי שהוא ספג שערים כאלה מצחיקים בשני משחקים ברציפות והביא שני הפסדים, מישהו שם למעלה צריך לחשוב טוב האם הוא רוצה לתת לו את התפקיד החשוב ביותר בקבוצה.
לורנצו שימיץ׳ מאוכזב (עמרי שטיין)שוער צריך מהירות תגובה, משחק גובה, משחק רגל, כל הזמן לחיות את המשחק ולא להיות רגוע לרגע, למרות שהוא חושב שהקבוצה שלו הכי טובה בארץ, כי אתה לא יודע לעולם מאיפה יכולה לבוא ההפתעה. ואם אתה לא חי את המשחק, אתה מקבל גול בין הרגליים והקבוצה שלך הולכת הביתה עם הראש למטה ויכולה להגיד שלום לאליפות.
כל מיני פרשנים ועסקנים דיברו על כך שהחזירו למכבי תל אביב את הנקודה. אותי מעניין מה השחקנים עושים על כר הדשא ולא כל מה שקורה מסביב, אפשר לדבר עד מחר על סאגת בית הדין, אבל אם השחקנים והצוות המקצועי לא עושים את העבודה כמו שצריך, אז מה שווים כל הדיבורים האלו? את העבודה צריך לעשות קודם כל על כר הדשא. מי שהמציא את הקלישאה ‘דיבורים כמו חול ואין מה לאכול’ התכוון בדיוק למצב הזה.
שריף כיוף מאוכזב (עמרי שטיין)גם מסאי דגו צריך לעשות חשבון נפש, אבל אי אפשר לקחת ממנו את כל מה שעשה עד היום, ולדעתי הוא הצליח בגדול. למרות שלדעתי הוא לא יהיה אלוף, הוא הצליח בגדול. הוא נתן לשחקנים צעירים מהנוער הזדמנות לשחק וקיבל תמורה, ניצח משחק חוץ גורלי באירופה והעפיל לשלב הנוקאאוט של הקונפרנס ליג, שם המשיך לשמינית הגמר אחרי ניצחון במפגש כפול על גנט.
אי אפשר לבוא אליו בטענות על עונה ראשונה בירוק, בה כולם חשבו שהוא יהיה כישלון אחד גדול כולל אותי, כי הוא לא עשה כלום בכדורגל הבוגרים לפני שהגיע למכבי חיפה. דגו הוכיח שהוא ראוי לאמן את מכבי חיפה, שיש לו את זה, שהוא מאמן עם עתיד גדול, מודרני מאוד, שיש לו כל מיני סגנונות ושיטות והוא דוגל בשינויים תוך כדי משחק. אני באופן אישי לא האמנתי שמכבי חיפה יכולה לקחת ארבע אליפויות ברציפות ואמרתי זאת תחת כל עץ רענן. לא בגלל שלירוקים יש שחקנים פחות טובים מאלו של מכבי תל אביב, אלא בגלל השחיקה והמיצוי. למרות שהייתה תחלופה מפתיעה של שחקנים העונה במועדון, זה עדיין קשה מאוד.
מסאי דגו (עמרי שטיין)דגו עושה עבודה טובה, אבל כשאתה משחק באירופה ומגיע עד לשמינית הגמר אז נגמר לך האוויר, אתה משחק על אדי הדלק האחרונים שיש לך והתוצאות בהתאם. הליגה לא נגמרה למכבי חיפה, לנצח את מכבי תל אביב פעמיים בעונה אחת זה לא דבר של מה בכך, וזה לא אומר שאי אפשר לעשות את זה שוב, אבל צריך להבין דבר אחד.
מחמוד ג’אבר שהיה מנוע הטורבו של הקבוצה לא משחק כבר תקופה. גם פציעתו של דין דוד שחילק את הדקות שלו על כר הדשא עם פיירו זו אבידה גדולה. וזאת מבלי לדבר על דולב חזיזה שלא חזר מהפציעה, עילאי חג’ג’ שנפצע דווקא כשהיה בשיא הכושר ועוד. דגו ניהל את הסגל עד כה העונה בהצלחה גדולה, אבל לא לעולם חוסן. כשרואים משחק שני ברציפות את עלי מוחמד וגדי קינדה יוצאים, וכשליאור רפאלוב לא בכשירות מלאה, אז הלב של מכבי חיפה יוצא, כשאין לב, הגוף לא מתפקד.