עד לפני חודש, כולנו כבר הורדנו את הפועל ת”א לליגה הלאומית, ובצדק. התוצאות הרעות, הכאוס הניהולי, היכולת הדלה ובעיקר האימפוטנטיות חסרת התקדים בכל הקשור להבקעת שערים ושבירת כל שיא שלילי אפשרי בפן ההתקפי הלא קיים של הקבוצה, גרמו לאוהדים האדומים להיות בטוחים שבשנה הבאה, הם יצטרכו לפנות את ימי שישי בצהריים כדי ללוות את הקבוצה שלהם בטיולים בין מאום אל פאחם ועד לוד.
אז הינה בשורה קטנה לאוהדים האדומים, אם תרצו אפילו ספוילר – זה לא יקרה. וכאן, תחזיקו חזק, מגיעה גם מילה טובה לאחים ניסנוב. גילוי נאות, אינני אוהד הפועל ת”א ואני לא מתיימר להבין את זעקת של הקהל האדום ודרישתו משדרת הניהול למכור את הקבוצה, ובצדק, אך אם נשים לרגע בצד את כל הכאוס הניהולי שעופף את המועדון מזה כמעט עשור, לפחות במשבר הזה, הבעלים קיבלו החלטות נכונות והצילו את הקבוצה מאבדון.
האחים ניסנוב (חגי מיכאלי)נכון, רבים יגידו שההחלטה שלא לפטר את ניר קלינגר נבעה בעיקר משיקולים כלכליים ולא מקצועיים, אך בכדורגל, כמו שכולנו יודעים – הכל נמדד בתוצאות. בסופו של יום, הניסנובים נתנו אמון בקלינגר שזה יוכל להוציא את העגלה מהבוץ והעמידו לרשותו כל אשר ביקש, בדמות שחקנים מנוסים בליגת העל, כאלה שיודעים דבר או שניים על מנהיגות, הליהוק המושלם הן מבחינה מקצועית והן מבחינה מנטלית עבור נועלת הטבלה.
דן איינבינדר ובן ביטון הם שחקנים שזכו ביותר מאליפות אחת בכדורגל שלנו, בעוד ששלומי אזולאי ולידור כהן עברו תקופות לא רעות בבית”ר ירושלים, ויודעים דבר או שניים על מהו לחץ של מועדון גדול. הרביעייה הזאת היא ללא ספק המקסימום שהנהלת האדומים הייתה יכולה להעמיד לרשותו של קלינגר, וטוב שעשתה זאת וסטתה מהרגלה להקשיב לעצות אחיטופל של סוכנים וסקאוטים של סוכנים ששיווקו לה במשך כל העונות שחקני קלטות ש”כיכבו” באיזו ליגה שנייה בגיאורגיה או וייטנאם.
שחקני הפועל ת"א חוגגים עם עומרי אלטמן (אורן בן חקון)אני אמנם מחלק מחמאות לניסנובים, אך השאלה הנשאלת היא מדוע הם שוב מחכים להגיע כמעט אל נקודת האל חזור כדי לבנות קבוצה ראויה? הרי את כל הרביעייה הזו האדומים היו יכולים להביא כבר בקיץ, אז למה לא לבנות קבוצה מאוזנת עוד לפני תחילת העונה? זהו דפוס חוזר של הניסנובים, שנחים על זרי הדפנה בקיץ וכשמגיע ינואר והם מבינים שהינה עוד רגע והם משחקים בימי שישי, נזכרים לחזק את הקבוצה במקומות הנכונים. פתאום, הפלא ופלא, יש כסף!
אינני תומך באוהדים שממררים את חייהם של הניסנובים ונוקטים בפעולות אלימות על מנת “להעיף” את הבעלים, אך עם זאת אני גם יכול להבין את תסכולם. אחד המועדונים הכי גדולים בכדורגל שלנו עדיין סובל מניהול לקוי, אבל איך אומרים – כשמגיע, מגיע, ולא משנות הנסיבות. האוהדים האדומים יכולים להירגע, הם יהיו בעונה הבאה בליגת העל, אבל להבטיח שהסנריו הזה לא יחזור על עצמו? זו כנראה תהיה הבטחה שאיננה מבוססת על דבר.
הכתוב הינו טור דעה