הבעיות של עטר

מכבי חיפה מגלמת כיום תפקיד שהיא לא רגילה אליו בליגת העל – הקבוצה הנכשלת הבודדה. גם לאורך השנים כשלפעמים לירוקים לא הלך, הם לא היו לבד. אך כשמבית"ר ואפילו מק"ש אף אחד לא מצפה, מכבי ת"א בשלה והפועל ת"א צמודה אליה כל עול הכישלון על הגב והראש מתולתל של אדם אחד ראובן עטר.

במובן הזה יכול להיות שהמצב בטבלה מושפע ישירות מהתנהלות לא נכונה בניהול המשבר שכן גם בהפסדים של מכבי חיפה, וגם על פי הסגל, ברור שגם בלי מאמן היה אפשר להשיג יותר.

בשבת האחרונה שאל כתב הקווים של ערוץ 1 את ראובן עטר שאלה לגיטימית - “אתה בנית את הקבוצה הזאת, האם אפשר להגיד שנכשלת?”. השאלה, שנאמרה בטון מכובד ואחרי סדרת שאלות מקצועיות נענתה בחוסר כבוד: “אתה תחשוב מה שאתה רוצה ואני אחשוב מה שאני רוצה". אמר עטר.

ראובן עטר. הכל על גב וראש מתולתל אחד (יוסי ציפקיס)

הודאה בכישלון היא לא דבר רע ולא מחייבת התפטרות או שבירת כלים, בטח שלפני מספר חודשים ישב אותו עטר וסיפר איך הקבוצה שלו הולכת לרוץ לאליפות. גם אם עוד איכשהו זה יקרה העונה ברור לכל שהתוכנית לא הייתה לתת לליגה לברוח ולבוא מאחור ועל כן התשובה הייתה צריכה להיות פשוטה הרבה יותר.

במקום להבין שהכישלון הוא דבר טבעי בחר עטר להתגונן וזאת כמובן אחרי שלא כיבד בנוכחתו בפאנל ארבעה שחקני עבר שעוד היו איתו על הדשא, בוני גינצבורג, אבי נמני, אלון חזן ויוסי אבוקסיס, חלקם אף חגגו איתו את ה-2:3 בפארק דה פרנס ב-1993.

מכאן לעובדה שאין ליגה השבוע. אני לא יודע איך פתאום אחרי 17 שנה זה קורה שמחזור כדורגל נדחה בגלל יום רצח רבין. אני גם לא מבין אם כך למה ליגת העל לנוער כן מתקיימת וליגות הבוגרים בכדורסל לא. לאוהבי הטקסים והקמפיינים היה אפשר לקיים אחד שכזה נגד האלימות. ליצוק תוכן אמיתי וחכם, ואולי להגיע לילדים שצורכים את ליגת העל, שעוד לא נולדו בימי רצח רבין.

הכתוב הנו טור דעה