מלחמה על החיים של אבי כהן

ישבתי לראות את המשחק של מכבי תל-אביב בפולין כדי לכתוב לכם את דעתי עליו, וכבר אחרי 2 דקות הבנתי שתחרות לא תהיה כאן. המחשבות שלי נדדו לבית החולים "איכילוב", למחלקה שלצערי ביליתי בה בתקופה האחרונה בנסיבות אחרות, ואני זוכר את הזווית של כל מיטה בטיפול נמרץ.

יש לכולנו חבר שם. אני לא מקצוען שמשדר במשך שנים ברדיו, ולצערי, התנסיתי השבוע באחד הזמנים הקשים בתפקיד הזה. לראיין את בני המשפחה של אביל'ה חיים כהן היה מהדברים הקשים ביותר שעשיתי.

ישבתי עם אבי ודורית לפני חודש, וראיתי את אביל'ה משחק בילדים של מכבי ומבקיע 47 מתוך 87 שערים שהקבוצה הבקיעה באותה העונה. הפרש של 40 שנה יש בין האירועים, ואני מרגיש כאילו שניהם היו אתמול. עזבו אתכם ממשחק, יש פה קרב, מלחמה. אביל'ה של כולנו נלחם על חייו, והוא צריך לנצח את המזל האכזר שהביא אותו למקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

אין אדם אחד שפגשתי או שמעתי השבוע שלא שאל אותי על מצבו ולא מתפלל להחלמתו. יש ניסים, ולא רק בספורט. חוויתי בשנים האחרונות ניסים גם בספורט וגם בחיי אדם, ניסים ששימחו הרבה מאוד אנשים. אני לא מכיר עוד שמחה שתיגרום לכל כך הרבה אנשים, כמו זו שתהיה אם אבי חיים כהן ייצא על רגליו מבית החולים.

תמיר כהן בבית החולים. יש ניסים, ולא רק בספורט (משה חרמון)

כל כך הרבה אנשים, ולא משנה מאיזה צד של המפה הספורטיבית, מבקשים מהקב"ה נס. לא לנצח משחק, לא לקחת תואר, אלא להשאיר את אבי איתנו. כשחבר טוב שלי היה על ערש דווי, אמרתי בבית החולים שאני מוכן לוותר על אליפות, העיקר שהוא יחיה. אני לא יודע אם זאת הסיבה, אבל היום הוא חי.

לכל אוהדי מכבי ת"א ולכל אוהבי אבי חיים כהן – אל תבקשו אליפות, תבקשו ותתפללו לחייו ע"י קריאת פרקי תהילים כ' ו-ק"ל לפחות, והדלקת נר לזכרו של רבי מאיר בעל הנס, תוך אזכור שמו של אברהם חיים בן רבקה כהן.

לכל אוהבי אבי כהן, אל תבקשו אליפות, תתפללו לחייו (משה חרמון)

סעו בזהירות ושיהיו לכולנו רק בשורות טובות.