ימים לא קלים עוברים על המאמן הלאומי. רגע לפני משחק הבית נגד הנבחרת הכי חזקה בבית 6 ההתלבטויות לגבי ההרכב הפותח בשיאן. לזכותו יאמר, שפרננדז מתכנן להרכב הראשון את השחקנים הכי נכונים שיש לו (פחות או יותר), בלי שמוליק קוזוקינים ובלי התחכמויות מיותרות.
תמיד כשמגיעה נבחרת גדולה לישראל אנחנו עוברים את אותו תסריט: המאמן מתלבט אם לפתוח עם שלושה בלמים או שניים, התקשורת והאוהדים מתקוממים ובדרך כלל ההחלטה היא לעבות את ההגנה, בכל זאת. בדרך כלל המשחקים הללו מסתיימים בתיקו עם מעט שערים והאוהדים חוזרים הביתה עם טעם חמוץ-מתוק בפה.
פרננדז לא חושב לשחק עם שלושה בלמים טבעיים מול קרואטיה, אלא לתת לתמיר כהן לשחק בהגנה ובקישור לסירוגין, כשהוא תלוי בהתפתחות של המשחק. זה לא רעיון רע לדעתי, אבל זו תהיה טעות גדולה אם בהרכב ישחקו אלמוג כהן וביברס נאתכו, בנוסף לתמיר.
 |
| ברדה. עם עזרה של שני שחקנים בלבד, הוא לא יצליח לגעת בכדור (רועי גלדסטון) |
|
| |
במקרה כזה השחקנים התוקפים היחידים של הנבחרת יהיו גילי ורמוט, איתי שכטר ואליניב ברדה. זו שלישייה שלבדה לא תצליח להניע כדור בחלק הקידמי מול הקרואטים, שילחצו אותם בכל הזדמנות. פרננדז חייב לפתוח עם ליאור רפאלוב, אייל גולסה או ערן זהבי (האופציה הפחות מוצלחת מבחינה הגנתית), כדי להצליח לשחק כדורגל.
אם שחקני הנבחרת לא יצליחו להניע את הכדור בחלק המגרש של הקרואטים, הם פשוט יעמדו ויחכו שיגיע השער והוא גם יגיע. נבחרת קרואטיה, כמו כל נבחרת בתקופה שהיא לא בזמן טורניר גדול, לא תשחק כדורגל נהדר. ההרכב של ביליץ' מצוין והוא היה יכול לבנות קבוצה מעולה, אבל נבחרת קרואטיה היא לא כמו ליון או באיירן מינכן. אבל בכל זאת, עם כל כך הרבה כשרונות בהתקפה הקרואטית, השער יגיע.
 |
| ביברס נאתכו. הוא ואלמוג כהן צמד טוב, אבל לא מספיק התקפי (דרור עינב) |
|
| |
את המשחק בין ישראל לקרואטיה תנצח הנבחרת שתצליח לשלוט בקצב המשחק ולהביא את הכדור קרוב לרחבת היריבה. שלושת הקשרים האחוריים של ישראל הם לא שחקני התקפה מספיק טובים והם יפחדו לצאת קדימה. שיטה שכזו תשדר לשחקנים שתיקו זו תוצאה טובה וזה המתכון הבטוח להפסד. אם נשחק על התיקו הקרואטים יכבשו בסופו של דבר, אם ננסה להפחיד את הקרואטים ולשחק קדימה, יש לישראל הרבה מה למכור.
הכתוב הינו טור דעה