הטניס מת, השחייה שולטת

דעה: מול ההופעה הכושלת של הנציגים שלנו בטורניר הטניס, בולטים עוד יותר ההישגים מבריכת השחייה. דרוש שינוי בסדר העדיפויות הלאומי

אנדי רם ויוני ארליך מחוץ לאולימפיאדה כבר אחרי סיבוב, שחר פאר בחוץ, ציפי אובזילר, ניחשתם נכון, בחוץ. הופעה ביזיונית של הטניסאים בבייג'ין. כל זאת בשעה שבבריכת השחייה הישראלים מדהימים כל פעם מחדש עם שיאים וחצאי גמרים.

הצופה הישראלי לא ממש מתעניין בבריכת השחייה. פעם בדור קם לו איזה איתן אורבך, שבמקרה הוא גם מוכשר וגם נראה טוב, אז הוא עושה קצת גלים. אבל איך נגיד? את מייקל פלפס אנחנו מכירים יותר טוב מאשר את גיא ברנע.

לעומת זאת, טניס משחקים כל השנה. ציפי, שחר ואנדיוני מקבלים אצלנו את הבמה בכל טורניר נידח בטורונטו, או גרנד סלאם בווימבלדון. אבל למעט הופעה חד פעמית באליפות אוסטרליה של הזוגות שלנו, הטניסאים נכשלים פעם אחר פעם.

זה לא שקוריטסבה היא פדרר וזבונרבה היא רפאל נדאל. גם קלמונט ולודרה, שהם צמד מצויין ללא צל של ספק, היו צריכים להיות היום על המטוס לצרפת. במקום זה, נוספו עוד ארבעה ספורטאים ישראלים לקהל התיירים בבייג'ין.

העיקר שלפני האולימפיאדה, אנדי הודיע שיוני והוא "לא מגיעים כדי לזכות רק במדליית ארד" עלובה, ושחר פאר חושבת שאפשר "לחלום על מדלייה". זה לא חלום, זה סיוט.

אולי כדאי שאנדיוני, שחר וציפי ילכו לבקר ב"קיוב", בריכת השחייה האולימפית. יש להם סיכוי טוב לראות שיא ישראלי חדש בפרפר, גב או חתירה. בניגוד אליהם, את הגרושים שמקבל ליאוניד קאופמן מהוועד האולימפי והיחידה לספורט הישגי, הוא הופך לזהב.

הכתוב הינו טור דעה