בחודש מרץ האחרון השית ביה"ד של ההתאחדות לכדורגל עונש חריג בעוצמתו על אילן קיקנדזה, שאימן את קבוצת נערים ב' של הפועל לוד, בעקבות אירועי המשחק הסוער של קבוצתו מול הפועל בני יהוד, בסיומו התרחשה קטטה בין שחקני הקבוצות.
לאילן קיקנדזה יוחסו עבירות של פגיעה גופנית בשופט המשחק, איום, הפרת סדר והעלבת שופט המשחק. הדיין, עו"ד נעם ליובין, השית על אילן קיקנדזה הרחקה ל-99 שנים. קיקנדזה שכר את שירותיו של עו"ד אוהד כהן, שהצליח להוביל את ביה"ד של ההתאחדות לבטל את העונש החמור ולהמירו בהרחקה עד לסיום העונה, כשהוא מזוכה מעבירת פגיעה גופנית בשופט.
אילן קיקנדזה עבר תקופה קשה, עד היום ספיחי הפרשה מהדהדים, אך למרות זאת בחר להמשיך בדרכו כמאמן. העונה תפס פיקוד על קבוצת נערים א' של הפועל מחנה יהודה פ"ת, שמדורגת בחלק העליון של טבלת ליגת מרכז. בראיון מיוחד ל-VOLE, אילן קיקנדזה משתף בדרכי ההתמודדות שלו עם הפרשה, בעונה שעוברת על קבוצתו ובשאיפות שלו בתחום האימון.
מחנה יהודה פ"ת יחד עם אילן קיקנדזה (קרדיט: נזיה סולטאן)
אילן, איך עוברים הימים האלה על הקבוצה שלך ועליך באופן אישי?
"התקופה האחרונה לא פשוטה עבורנו. יצאנו קצת משגרת האימונים ורק לאחרונה חזרנו לפעילות, וכשאין רצף זה תמיד משפיע גם מקצועית וגם מנטלית. מעבר לכדורגל, כולנו אזרחים במדינה הזאת והמצב הלאומי נוגע בכולנו. הראש לפעמים נמצא גם מחוץ למגרש. מבחינתי הדבר הכי חשוב הוא שכל אזרחי מדינת ישראל ישמרו על עצמם, שנדע ימים שקטים יותר. אנחנו מתפללים לבשורות טובות ונותנים את מלוא התמיכה לחיילי צה״ל שעושים עבודה מדהימה, בתקווה שנחזור במהרה לשגרה גם בחיים וגם בכדורגל".
יצאתם לפגרה כשהקבוצה רחוקה 12 נקודות מהמקום הראשון. מה מנע מכם להיות בצמרת הגבוהה?
"בקיץ בנינו כאן למעשה קבוצה חדשה כמעט לגמרי, עם מעל 15 שחקנים חדשים שהצטרפו לסגל. כשיש שינוי כזה גדול, טבעי שלוקח זמן להתחבר – גם מבחינה מקצועית על המגרש וגם מבחינה חברתית בחדר ההלבשה. בתחילת העונה הרגשנו את זה בתוצאות, אבל ככל שהזמן עבר הקבוצה התחברה יותר ויותר. היום אני חושב שרואים קבוצה עם זהות, עם מחויבות ועם חדר הלבשה בריא. יש כאן חומר שחקנים מצוין ואני מאמין מאוד בקבוצה הזאת. המטרה שלנו היא להמשיך להשתפר עד סוף העונה ולממש את הפוטנציאל שיש כאן".
בעונה שעברה זכורה הפרשה המפורסמת שבגינה הורחקת ל-99 שנים, אך לאחר מכן העונש הומתק. מה הפרשה הזו גרמה לך ברמה האישית ובאיזה דרכים התמודדת?
"בתור בן אדם, שהדבר שהוא הכי אוהב בעולם זה לאמן כדורגל, זו הייתה תקופה קשה מאוד עבורי. פתאום לקחת ממך את הדבר שאתה חי ונושם כל יום – את המגרש, האימונים, השחקנים. זה לא פשוט להתמודד עם דבר כזה. מצד שני, בתוך כל הקושי ידעתי בלב שלי שהאמת איתי ושבסופו של דבר הצדק יצא לאור. הדבר שנתן לי כוח בתקופה הזו היה האמונה שאחזור למקום שאני שייך אליו – למגרש הכדורגל. כשהעונש בוטל והצלחתי לחזור לאמן, זה רק חיזק אצלי את התשוקה והרעב להצליח במקצוע הזה".
מי האנשים שהיו לצידך בתקופה הזו – וממי התאכזבת?
"קודם כל, אשתי, שתמיד עומדת לצידי ותומכת בי בכל מצב. גם ברגעים שבהם אני כבר רציתי לוותר ולהרים ידיים, היא הייתה זו שנתנה לי את הכוח להמשיך ולהילחם על האמת שלי. מעבר לזה, חברי הטוב, אליאור יוסף - שעובד איתי בצמוד בשלוש העונות האחרונות, היה שם בשבילי לאורך כל הדרך. בנוסף, אחרי התקופה הזו מצאתי בית חם במחנה יהודה – מועדון שנתן בי אמון מהרגע הראשון וקיבל אותי בלי להסס. לגבי אכזבות מאנשים אחרים, אני פחות מתעסק בזה. אני מעדיף לזכור ולהעריך את מי שהיה שם בשבילי ברגעים הקשים".
מה הלקח שלך מהמקרה הזה? מה המסר שלך למאמנים?
"הלקח הגדול מבחינתי - צריך לדעת להתרכז בכדורגל עצמו. בכדורגל יש הרבה רעש מסביב – אמוציות, לחץ, לפעמים גם פרובוקציות תוך כדי משחקים. אבל בסופו של דבר המאמן צריך להישאר ממוקד במקצועיות שלו ובקבוצה שלו. המסר שלי למאמנים אחרים - לשמור על קור רוח, גם ברגעים הכי חמים במשחק ולהבין שהדברים החשובים ביותר הם הדרך והמקצועיות".
מה השאיפות שלך להמשך הדרך כמאמן?
"להתקדם ולהגיע לרמות הכי גבוהות בכדורגל. אני עובד קשה מאוד ביום-יום, לומד כל הזמן ומנסה להשתפר כמאמן. מבחינתי כל עונה היא עוד שלב בדרך. אני מאמין שאם ממשיכים לעבוד קשה, להישאר צנועים ולשמור על תשוקה למקצוע – אפשר להגיע רחוק. השמיים הם הגבול מבחינתי".