בית"ר טוברוק ערערה בבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל על אי קבלת תמריצים כספיים (מענק) כהיותה חלק מליגת העל לנוער, היות ומדובר בקבוצת נוער ממועדון לא מקצועני, לו קבוצת בוגרים בליגה ג'. גובה התמריץ אותו מחלקת מנהלת הליגות: 250,000 אלף שקלים. הערער הוגש ע"י עו"ד איל יפה, שייצג המועדון. בסוף פסוק, הערער נדחה.
ד"ר עדי זרנקין (אב"ד), פרופסור מיגל דויטש ועו"ד אסף הדסי, הדיינים בתיק 29-25-26 ציינו בפסק הדין כי "נעיר לסיום, כי נוכח מצב הדברים המתואר לעיל, ייתכן שראוי כי ההתאחדות תשקול מתן תמריצים כלכליים כלשהם בעתיד לקבוצות נוער שאינן פועלות תחת קבוצה מקצוענית. ברם, מובן כי זהו עניין להנהלת ההתאחדות לענות בו, ולא לבית דין זה".
בשורה התחתונה, ההתאחדות מודה שיש יתרון מובנה לקבוצות נוער של מועדונים מקצוענים שהמנהלת מעבירה אליהם כספים לפעילות הנוער. הם טענו שזו הפליה, אך בית הדין קבע שזו אבחנה מותרת וכי לא ההתאחדות מעבירה כספים אלא המנהלת. במצב הנתון יש יתרון כספי משמעותי לקבוצות נוער של קבוצות מקצועניות.
הערער התייחס לכך שכל קבוצות עונת 2024/25 קיבלו את המענק המדובר, אלא שרק בית"ר טוברוק לא. "יש בכך משום הפלייה לרעה", צוין בפסק הדין. "אף כי ניתן להבין את האכזבה של המערערת ביחס למענק הנדון, הערעור נטול יסוד", הוסיפו הדיינים. "איסור ההפליה קיים כאשר מדובר בהפליה אסורה, להבדיל מהבחנה מותרת".
בית"ר טוברוק נוער (באדיבות המועדון)עוד נכתב בפסק הדין: "בענייננו, המערערת אכן הייתה בעונת 2024/25 הקבוצה היחידה בליגת העל נוער שלא קיבלה את המענק, אך היא גם הייתה הקבוצה היחידה שאינה פועלת תחת קבוצת בוגרים מקצוענית. מדובר בסכום המוענק לקבוצות מקצועניות על ידי מנהלת הליגות, במסגרת אחד הקריטריונים לחלוקת כספים לקבוצות".
"במנהלת הליגות מאוגדות קבוצות מקצועניות בלבד, ותפקיד המנהלת הוא לדאוג לקבוצות אלה, מתוך כספים המופקים על ידי פעילותן. הקריטריון הנדון נועד לעודד השקעה של קבוצות מקצועניות בקבוצות הנוער שלהן, כדי להצמיח מקבוצות הנוער שחקנים שיגיעו לקבוצה הבוגרת. המענק מוקנה לקבוצה המקצוענית הבוגרת (להבדיל מהקנייה לקבוצת הנוער עצמה), עבור מטרה זו".
"בין מנהלת הליגות לבין הקבוצות המקצועניות קיימת מערכת של זכויות וחובות בהקשרים שונים, שהמערערת אינה שותפה לה. אין היא נהנית מיתרונות הצומחים לקבוצות מקצועניות, אך גם אין מוטלים עליה הנטלים המוטלים עליהן. לפנינו, לכל דבר ועניין, הבחנה מותרת ולא הפליה פסולה. מעבר לכך, צודקת מנהלת הליגות בטענה כי אין כלל בנמצא יריבות בין המערערת לבינה".
"בכל הנוגע לטענות כנגד ההתאחדות, זו מצביעה על כך כי אין בידיה לחייב את מנהלת הליגות להעביר את המענק הנדון למערערת ולא נתונה לה זכות חוזית כלפי מנהלת הליגות, לכך שהמנהלת תעשה כן. בהקשר זה המערערת טוענת כי גם אם כך הדבר, איסור ההפליה, המוטל על ההתאחדות, מחייב אותה לדאוג לתשלום מענק זה ממקורותיה שלה".
"זו טענה מרחיקת לכת מאוד ונטולת בסיס. המענק הנדון לא ניתן על ידי ההתאחדות. ההתאחדות נדרשת על ידי המערערת לבצע מהלך אקטיבי של הקצאה כספית מקופתה, לצורך השוואת ההקצאה של כספים הניתנים לקבוצות מקצועניות על ידי מקור חיצוני להתאחדות מתוך כספים המופקים מפעילות הקבוצות המקצועניות".
"אין כל הצדקה לכך. בכל מקרה, ההבחנה בין קבוצת נוער הפועלת תחת חסות קבוצה מקצוענית לבין קבוצה שאינה פועלת כך היא בגדר הבחנה מותרת בענייננו גם כאשר מדובר בתביעה כנגד ההתאחדות", הדגישו הדיינים ד"ר עדי זרנקין (אב"ד), פרופסור מיגל דויטש ועו"ד אסף הדסי בפסק הדין שנדחה, כאמור.