לראשונה בתולדות שנתון U19 של ורדר ברמן, יש גביע. לעיניי כ-8,000 צופים, אצטדיון קרל ליבקנכט בפוטסדאם גרמניה אירח את ורדר ברמן וקרלסרוהה, קבוצות בשנתון 19U, לגמר הגביע הגרמני (DFB-Pokal der Junioren). לאחר 90 דקות משחק מאופסות, הקבוצות יצאו להארכה, כשבסופה, ורדר ברמן ניצחה 0:2 משערים של פטריס צ'וביץ' (114') וסלים אמאני מוסאח (124').
יובל רנון, הישראלי הבינלאומי, בן ה-19, מי שנולד בנהריה הצפונית, לו חלק משמעותי מהזכייה בגביע הגרמני לשנתון 19U, רשם 89 דקות משחק, כשהוחלף בידי פול ארבנגי הגרמני בן ה-17. רשם במסגרת הגביע העונה ארבעה שערים, במשחקים מול גרויטר פירט (שמינית גמר), בורוסיה מנשנגלדבך (רבע גמר) ופרייבורג (חצי גמר), לה שש זכיות בגביע הנ"ל.
בכדי שיובל ירגיש בבית, לא מעט בני משפחה טסו לגרמניה ושכרו וילה גדולה, בת שישה חדרים, על מנת שרגע לפני הגמר המיוחל, יובל, הוריו וכל יתר המשפחה יוכלו להינות יחדיו ולהוריד את מפלס הלחץ. הישראלי, יש לומר, משאיר חותם ענק בורדר ברמן, שרוצה שימשיך במדיה, אך נכון לכרגע השחקן, הוריו והסוכנות בה נמצא – בודקים אופציות לעתיד.
יובל רנון באחד מרגעי האושר שלו על כר הדשא (צילום: SV Werder Bremen)היסטוריה – גם עבור ורדר ברמן וגם עבורך.
"הגביע הגרמני זה וואו אחד גדול. רק לחשוב על זה מרגש אותי! שחקני כדורגל חולמים רק על ההזדמנות לשחק בו ולזכות בגביע זה חלום שמתגשם, זה היה כנגד כל הסיכויים, זה משהו שיישאר איתי כל החיים, ולחלוק את זה עם המשפחה המורחבת שלי, שהגיעה מארבע קצות תבל בכדי לראות אותי – איזו שמחה!".
"לזכות בגביע הגרמני זה כל כך קשה ונדיר, שמאז הקמת גביע ה-DFB, קבוצת הנוער עד גיל 19 של ורדר ברמן (SVWB) לא זכתה בו אפילו פעם אחת. זה ההישג הכי גדול שהגיעו אליו במועדון, בשנתון הזה. היה רבע גמר בעבר ואנחנו מדברים על עשרות שנים של ניסיונות! וואו, באמת עשיתי היסטוריה!".
"ראיתי עד כמה זה היה חשוב להביא את הגביע לעיר ברמן – הם פשוט משתגעים שם! וכמובן, עבור המועדון מדובר באוצר. עכשיו אני מבין שייכתב עליי בספרי המועדון כ"אחד מה-11 המקוריים" של קבוצת U19 שהביאו את הגביע הביתה, גם למועדון וגם לעיר! כמו שאמר קלמנט פריץ (מנכ"ל SVWB) בערב הניצחון: "אתם עשיתם היסטוריה, והמועדון מעריץ את מה שהשגתם"!"
יובל רנון ואביו, ברק, מתחבקים (צילום: SV Werder Bremen)"כשאני חושב על זה, אלו בדיוק שלוש שנים מאז שאבא שלי חתם על חוזה מול ברמן ואני עזבתי את הבית לגרמניה, והנה אני סוגר את הפרק הזה עם שנתיים רצופות כמלך השערים של הקבוצה, והשנה – כזוכה הגביע הגרמני! ולא לשכוח שאנחנו גם בחצי גמר ליגת ה-U19 הגרמנית".
"איזו התרגשות. אני מרגיש כל כך בר מזל ומבורך. מישהו אמר לי שאני הישראלי והצפון-קרולייני היחיד שזכה אי פעם בגביע הגרמני לנוער. לא רע, כמו שאומרים. זה ממש מגניב, ואם מוסיפים לזה שזו הפעם הראשונה אי פעם עבור SVWB אז כן, נראה שעשיתי היסטוריה".
יובל רנון והגביע (צילום: SV Werder Bremen)היית גורם משמעותי בזכייה בגביע הנחשק.
"הגביע הגרמני הוא חלום רחוק עבור רוב שחקני הכדורגל, אבל עבורי הוא הפך לאפשרות מעשית מהרגע שהבטחתי את מקומי באקדמיה של SVWB בגיל 16. כשהתחלתי את השנה השלישית שלי ב-SVWB ידעתי שתהיה לנו קבוצה חזקה מאוד, ואני מתכוון לטופ 10 בעולם! וככל שהעונה התקדמה זה הוכח כנכון".
"בחצי הראשון של העונה נפצעתי פעמיים, וזה פגע בסטטיסטיקות שלי. אני זוכר את דצמבר 2024 (אמצע העונה) כשחזרתי הביתה פצוע ולא ידעתי אם אספיק להחלים בזמן למשחקי הגביע החשובים. כמו בכל פעם, במהלך הקריירה שלי, אבא שלי לקח פיקוד, לקח על עצמו לפתור את המצב שהיה עלול להיות קטסטרופה".
"באורח פלא, כמו תמיד, אבא שלי הצליח בזמן קצר לקבל חוות דעת מהטובים ביותר בגרמניה וארצות הברית ובהמשך לבצע ניתוח מידי על פי לוח זמנים שהוא עצמו הכין ובוצע, בסופו של דבר, בדיוק כפי שתכנן – וכך הבראתי בזמן וחזרתי להרכב הפותח בשמינית גמר הגביע, שם גם שיחקתי יותרק ממחצית אחת וגם הבקעתי. ניצחנו 1:3".
"ברבע הגמר שיחקנו מול בורוסיה מנשנגלדבאך, אחת הקבוצות החזקות ביותר בכדורגל בשנתון נוער, כשבחצי הראשון של העונה הם ספגו רק 4 שערים. הם הובילו 1:2 כמעט כל המשחק, היה זה משחק חוץ אצלם בבית ואז בדקה ה-89, רגע לפני סיום – השוער שלהם בעט כדור שדה גבוה מאוד למעלה, 5 שחקנים רצו אליו, כולל אותי".
"אני הייתי זה שניצח בקרב על הכדור, עקפתי את הבלם הגרמני הענק והבקעתי את שער השוויון ששלח אותנו להארכה! אנשים לא האמינו! המשחק הלך לפנדלים והבקעתי את הפנדל החמישי והקובע שהביא לנו את הניצחון ועשה היסטוריה למועדון – לראשונה ב-125 שנה קבוצה עד גיל 19 עברה את שלב רבע הגמר בגביע!".
"השחקנים, הצוות, ההנהלה – כולם שרו, רקדו – והמורל עלה לשמיים! פתאום זה הרגיש קרוב – יכולנו להריח את הגביע! איזו תחושה מדהימה. למוחרת קמתי לגלות את התמונה שלי באתר הרשמי של התאחדות הכדורגל הגרמנית. 'אני? באתר הרשמי של DFB? ואו!'. ואז קיבלנו הגרלה לחצי גמר מול פרייבורג – הקבוצה עם הכי הרבה גביעי DFB בנוער בכל הזמנים".
"הם גם היו פיינליסטים בגביע בשנתיים האחרונות! וההגרלה – משחק חוץ, מול 3,000 אוהדים שלהם! איזה לחץ, איזה משחק גדול! היינו אנדרדוג מובהק, אבל היה לנו ביטחון – כי עשינו עונה אדירה בליגה. הרגשתי מדהים לפני המשחק. אני זוכר איך עודדתי את כולם, הרגשתי את העוצמה של הרגע!".
"כל הצופים, הסקאוטים, כל אנשי עולם הכדורגל היו שם. זה היה 'זמן הכסף'. ידעתי את זה, הרגשתי את זה. המשחק התחיל והוא היה די שוויוני בהחזקת הכדור, ואז בדקה 17 הבקעתי את השער הראשון במשחק. זה היה שער יפהפה. שליטה באוויר בין שני מגנים, ריצה ביניהם, הכדור קופץ לגובה החזה וולה ברגל שמאל לפינה הרחוקה!".
"השער השני שלי הגיע בדקה ה-67 כשהיינו כבר ביתרון של 1:2. תזמנתי את הריצה שלי, עקפתי את המגן ובנגיעה אחת לפינה השמאלית הרחוקה – הם לא הבינו מה קרה וזה נתן לנו את ה-1:3. זה שבר אותם לגמרי. ראיתי את זה בעיניים שלהם! ניצחנו בביטחון ועלינו לגמר גביע גרמני וגם הפעם - אני מוצג בכל מקום כגיבור המשחק וכמלך השערים של הגביע!".
"ואז הגיע הגמר ששבר את שיא הנוכחות של קהל במשחק U19, הקבוצה היריבה שיחקה רק בלחץ – לא הייתה לנו כמעט החזקה בכדור או התקפה, אז תרמתי בעיקר בהגנה ובמסירות שוברות קווים. עשיתי את זה טוב, למרות שאני מעדיף לתקוף. אני מאמין שההגנה הכי טובה היא התקפה. בסוף זה הלך להארכה, ושם ב-15 הדקות האחרונות ניצחנו 0:2".
מי הגיע לתמוך בך בגמר?
"לאחר משחק חצי הגמר מול פרייבורג, אבא שלי מייד התחיל לחשוב ולתכנן. הוא שכר וילה בברלין עם שישה חדרי שינה וחצר ענקית כדי שכל המשפחה תוכל לבוא לסוף שבוע ארוך ולצפות במשחק. לשמחתי הוא גם רכש מראש את הכרטיסים – כי תוך ימים בודדים הכול נמכר. כל המשפחה המורחבת קפצה על ההזדמנות – אז זה היה מרגש מאוד לראות את כולם שם".
"אני שמח שיכולתי לחגוג עם ההורים שלי, הסבים והסבתות, דודים ועוד קרובי משפחה את הניצחון בגמר ולהיות איתם יחדיו בסוף השבוע הזה. בנוסף לכך, הסוכנות שמייצגת אותי (SEG) גם נכחה במשחק, יחד עם שותפים עסקיים נוספים. אבא שלי אפילו הזמין אותם לבראנץ' בשבת אצלנו בוילה והם באו וחגגו איתנו. היה מדהים".
עכשיו כשהגביע בידיים שלך - מה השלב הבא?
"סיימתי את החוזה המקורי שלי עם ברמן , שלוש שנים מדהימות, מאתגרות ומלאות התפתחות. אני אסיר תודה לברמן שבחרו בי להיות חלק מהאקדמיה היוקרתית שלהם, ובמיוחד להייקו, גרג, ביורן, לנרט, נאנה, סתיו ונעם. למדתי מכל אחד מהם, יצרתי חברויות לכל החיים, למדתי שפה חדשה. אני מדבר עכשיו גרמנית שוטפת וסבא רבא שלי בטח גאה בי על שהוספתי את גביע גרמני למורשת של הדרכון הגרמני שהוא הוריש לי".
"לגבי הצעד הבא – יש לי הצעה להישאר ב-SVWB וזה מחמיא, אבל אנחנו בוחנים גם הצעות נוספות. אבא שלי, יחד עם סוכנות SEG, בודקים את ההצעות. כרגע, הפוקוס שלי על שני דברים עיקריים: קבוצה ומאמן בסגנון משחק התקפי עם קצב מסירות מהיר, והדבר השני – דקות משחק. אני פחות מונע מכסף או יוקרה של המועדון (שם גדול). עם זאת, אני בהחלט שואף לשחק בקבוצות הטובות באירופה ואני מתכוון לטופ של הטופ, כמו שכתבתי אחרי זכיית הגביע 'זו רק ההתחלה'".
האם שחקנים ומאמנים מישראל הציפו אותך בהודעות וטלפונים?
"חשוב לזכור ולהבין שמעולם לא שיחקתי בקבוצת נוער ישראלית, אז טבעי שמאמנים ומועדונים פחות מכירים אותי וזה מובן לגמרי. אני לא מצפה לכלום, אבל בהחלט מקבל את זה בברכה. כמובן שחלק מהמאמנים והצוות של הנבחרת כן בירכו אותי, כמו אופיר חיים, נעם לוי, יהלום טריקי, רוני רוזנטל, יוני לבנת, רון סבן ועוד כמה שאני לא זוכר את כל השמות, גם חלק מהחברים לנבחרת בירכו".
בישראל – הגיע הזמן שיתנו לך יותר מקום.
"כפי שהזכרתי, מעולם לא שיחקתי כנער במועדון ישראלי, ולכן זה טבעי שצוותי אימון פחות מכירים אותי. עם זאת, הקבוצות המובילות בארץ בקשר איתי, וחלקן גם מראות עניין ישיר וזה מאוד מחמיא ומוערך, אבל כרגע המטרה שלי היא להמשיך להתקדם באירופה".
כמה מילים על הרגעים הבלתי נשכחים בקריירה שלך.
"הרגעים שאזכור ואוקיר כל חיי הם אלה שבהם התגברתי וניצחתי כנגד כל הסיכויים. אני זוכר את שער הדקה ה-89 בגביע כשכבר נראה היה שהכול אבוד והצלחתי להציל את הקבוצה ולשלוח אותנו לחצי גמר. רצתי לאבא שלי ביציע, חיבקתי אותו וכל הקבוצה קפצה עלינו! עוד רגע שזכור לי זה מהתקופה הקשה בדצמבר 2024 – הכול נראה אבוד".
"אז אבא שלי לקח שליטה והזיז הרים כדי לפתור את המצב המסובך. היינו בין עמדת המועדון לבין פתרון שבלעדיו לא הייתי בריא היום. הוא ניהל מו"מ עם המועדון, הביא את הרופאים הכי טובים בגרמניה וארה"ב, דאג לניתוח במינכן ותכנן תוכנית מדויקת לחזרה למגרש – וכך היה – אני מאוד מודה לו, אנחנו צוות".
"ולבסוף – כשקיבלתי הזדמנות באקדמיית SVWB, אנשים אמרו ש"אנחנו חיים בסרט", אם אנחנו חושבים שאפשר לבוא מאמריקה לאקדמיה גרמנית בטופ ולשרוד. צחקו, אמרו "נראה כמה זמן יחזיק" ואז כששרדתי אמרו "אבל הוא משחק בכלל?" וכשנכנסתי להרכב אמרו "אבל כובש שערים?" ואז כשהפכתי למלך השערים שנתיים ברצף וטופ 10 בכל גרמניה אמרו "טוב, נראה אם יצליח להיות שחקן מקצוען"".
"אני נהנה ממה שאני עושה. קם כל בוקר לעשות את מה שאני אוהב והאתגר שלי הוא להגיע הכי רחוק שיש. יש לי את התמיכה הכי טובה מאבא שלי, ברק ואמא שלי, אנטל, שהביאו אותנו לרגע הזה שבו אני תורם תרומה משמעותית למועדון מכובד כל כך ועוזר לו לזכות בגביע ה-DFB לנוער לראשונה אי פעם ועכשיו, זו רק ההתחלה. אני רוצה לזכות בעוד ועוד גביעים גדולים בקריירה המקצוענית שלי".