אחרי שבשבוע שעבר השקנו את סדרת הכתבות "עשו שינוי" (אנשים אשר השילו מעל 20 ק"ג ממשקלם) עם סיפורו של יניב ברנס, מגיעה הכתבה השניה בסדרה - סיפורה המדהים של רינת שגיא.
רינת מספרת על התקופה שלפני השינוי: "שמי רינת שגיא, בת 38, אמא לאורי (בן 7) וגילי (בן 3.5), נשואה לעמית. גרים בת"א.הייתי ילדה שמנה, נערה שמנה, אישה שמנה, אמא שמנה. איזה כיף להגיד הייתי!".
רינת מתארת את התהליך המוכר של אנשים אשר ניסו עולם זה או אחר של דיאטות וניסיונות אחרים: "גדלתי במשפחת שמנמנים תומכת שאף פעם לא נתנה לי להרגיש חריגה, ויחד עם זאת כשרציתי לעשות דיאטה קיבלתי מהם את כל העזרה. אימי לקחה אותי לדיאטנית כבר בגיל העשרה המוקדם, בגיל 16 הצטרפתי לשומרי משקל בפעם הראשונה.
"למרות כל המאמצים, והדיאטות לאורך השנים, וגם כמה הצלחות בדרך, תמיד סחבתי איתי עודף משקל משמעותי, וזה היה חלק ממני. תמיד שמנה. לאחר הצבא נסעתי לעבוד בארה"ב במכירות בקניונים, וחזרתי משם בערך בגודל של קניון".
 |
| רינת שגיא אחרי החזרה מארה"ב |
|
| |
גם בגיל הבגרות התחושות היו לא פשוטות: "הייתי מתוסכלת, ממורמרת ובעיקר נואשת. לא הצלחתי למצוא בתוכי אפילו לא קצה של מוטיבציה לחולל שינוי והחלטתי שהפתרון הנכון עבורי הוא ניתוח לקיצור קיבה. מצאתי את עצמי בגיל 21 יושבת מול רופא שמנפץ לי את החלום ומשכנע אותי מדוע לא כדאי לי לעשות את ניתוח, הייתי צעירה מדי בעיניו, ולא מספיק שמנה. איזה מזל! אחרי שבוע של אבל על אובדן החלום ועל מר גורלי, הבנתי שאצטרך לעשות את זה בדרך הארוכה... שוב דיאטה..."
שנתיים מאוחר יותר רינת עשתה את צעדיה הראשונים בעולם הספורט: "לפני כ-15 שנה "גיליתי" את עולם הכושר הגופני. הצטרפתי למועדון כושר ועשיתי שיעורי אירובי מדרגה, עיצוב, קיקבוקס, ספינינג, חדר כושר... מצאתי עניין רב ומשיכה לתחום ואף הלכתי ללמוד בוינגייט קורס הדרכת אירובי ועיצוב הגוף. לא העליתי בדעתי את האפשרות לעסוק בתחום, כי איך בחורה שמנה כמוני יכולה להיות מאמנת? אבל רציתי ללמוד כדי לדעת ולהכיר טוב יותר את הגוף ואת התורה שמאחורי האימונים בהם נהנתי כ"כ להשתתף כמתאמנת".
רגע לפני השינוי, האימונים, ודיאטה ונוספת, עדיין לו נתנו את הטון: "אז למרות שהתאמנתי מאז, פחות או יותר ברציפות, כולל בזמן ההריונות, תמיד ליווה אותי עודף המשקל. חשבתי שאני בכושר אבל לא נראיתי כך.
"לפני כשנתיים וחצי הצטרפתי לשומרי משקל. ראיתי הצלחות רבות מסביבי והחלטתי לנסות, אולי בטעות יצליח לי גם. התמדתי בקבוצה האדירה, בהנחייתה של יוכי לבנון המדריכה המעולה. ירדתי מספר ק"ג ונתקעתי...
 |
| רינת שגיא בתקופה שהרגישה שהמשקל "תקוע" |
|
| |
"במשך כמה חודשים סבבתי סביב אותו משקל, חשבתי שאני מאד מקפידה, ספרתי נקודות, הרגשתי שאני בתהליך אבל המשקל לא זז. התייאשתי, רציתי לפרוש, התחלתי לחשוב שוב שאולי ניתוח הוא הדרך היחידה בשבילי. אבל ידעתי שהסבלנות תשתלם....
ואז, הגיע רגע השינוי: "הכול התחיל כאשר פגשתי את רון שלו. הכרנו כשרציתי לארגן קבוצת אימון בפארק לעובדים מהמשרד. וככה התחלנו, 9 עובדי היי טק, פעם בשבוע עם מאמן כושר בפארק. האימונים הראשונים היו קשים ומתסכלים עבורי, לא פעם בכיתי ונשברתי, פגשתי את מגבלות הגוף שלי והרגשתי מגושמת וחלשה. אך רון הסביר לי שוב ושוב שמי שלא פוגש את הגבולות גם לא פורץ אותם"
 |
| רינת שגיא בתקופתה של תחילת האימונים |
|
| |
עם השינוי גם הגיעו התוצאות: "החיבור עם רון עבד, ואז לאט לאט, חברותי שראו עלי את התוצאות, החלו להגיע איתי לאימונים. עם החודשים אני משילה קילוגרמים ומתחזקת וחברי קבוצת האימונים מתרבים, נוספו לנו עוד שעות, מוצאת את עצמי מתאמנת 3 פעמים בשבוע, וממשיכה לרזות".
לאחר השינוי לפתע גם התגברה תחושת המסוגלות: "הלא יאמן קרה – אני רצה!! אני! רצה!!! זה התחיל מכמה תוכניות ריצה/ הליכה פשוטות שרון כתב לי, אותן הייתי מבצעת בין האימונים, והמשיך כשסיימתי את מירוץ הלילה של תל אביב בכ-60 דקות. אני! 10 קילומטר!! בשעה! זאת הייתה הגושפנקה שאני יכולה לעשות הכל, ושרון הוא האיש לעשות איתו את השינוי".
כמו מקרים רבים אחרים, ההצלחה בספורט הביאה לתחושת מסוגלות גם בפן העסקי: "הצעתי לרון לעזור בניהול של האופרציה שמתחילה לו כאן, ועד מהרה נפתח הIRON - סטודיו לאימונים פונקציונליים ברחוב הברזל ברמת החיל. אני מתאמנת 5-6 פעמים בשבוע (4-5 אימונים פונקלציונאליים בIRON, ו1-2 אימוני ריצה בחוץ), ממשיכה להקפיד על התזונה ולהגיע למפגשים של שומרי משקל מדי שבוע. אני מוקפת בחברות אמת, שותפות שלי לתהליך, אנחנו מתאמנות יחד, רצות יחד בשבתות, נשקלות יחד וחולמות יחד".
ויש גם יעדים חדשים: "אומרים שכשמגשימים חלום אחד, מייד מתעורר לו חדש. אז לאחר שהגעתי למשקל הכבוד (משקל היעד לפי שומרי משקל), החלום החדש הוא בדמות עליות מתח – אני רוצה לעשות מתח! בלי גומיה, בלי עזרה. רון אומר שאני ממש קרובה, אמנם זה לא מרגיש ככה, אבל אני מאמינה לו- כבר הוכיח את עצמו".
השינוי הוביל לשגרה חדשה: "כמובן ששיניתי את כל אורח החיים שלי, וביחד איתי כל המשפחה. גם בעלי התחיל להתאמן 4 פעמים בשבוע, ואנחנו חולקים את ההתמכרות באהבה ובפרגון גדול. האימון הוא שעת אושר עבורנו, גם כשאנחנו בחופשה.
 |
| רינת שגיא ובעלה מתאמנים יחד |
|
| |
"מעבר לשגרת החיים שלי שהשתנתה, השינוי הגדול הוא בהתייחסות למטרה של כל זה. אני מתאמנת לא רק כדי להיות רזה יותר, אלא בעיקר כדי להיות חזקה יותר, חיונית ובריאה יותר. אני מבינה ומרגישה בכל שעה ביום את השיפור באיכות התפקוד היום יומי שלי. זה משפיע על מצב הרוח שלי – נסו לדבר איתי ביום שאני לא מתאמנת גרררררר..."
רינת מסיימת עם מסר לאלו אשר רוצים להיות כמותה: "אני מאמינה בכל ליבי שאפשר ליהנות מהמסע הזה, להתמיד מבלי להרגיש קורבן אלא להיפך, לפרגן לעצמי על זה שאני עובדת כל כך קשה בשביל עצמי. החלום שלי הוא לעזור גם לאחרים לגלות את הכיף שבאימונים, וליהנות מהתוצאות. חיים שלמים הסתובבתי בתחושה שאני חיה בגוף שלא שייך לי. לראשונה בחיי, אני מרגישה שהגוף שלי ואני הם אחד. אולי זו גם הסיבה שאני דואגת לו כ"כ".
 |
| רינת שגיא היום. שינוי בלתי נתפס |
|
| |