מה זו השריפה שאנו מרגישים בשריר בזמן מאמץ?

אם יצא לכם להתאמן מספר פעמים בחיים, בין אם בבית הספר, בצבא או סתם בזמנכם הפנוי - בוודאי הרגשתם את תחושת השריפה בשרירים בזמן מאמץ.

ניתן לחוש אותה בעת שאנו מבצעים כפיפות בטן בשריר הישר בטני, או בשרירי הרגליים בזמן ריצה. מדוע אנו חשים זאת ואיך ניתן להסביר את העובדה שמתאמנים שונים מרגישים את ה"שריפה" בנקודות שונות באימון?

כדי לתת הסבר מקיף ככל שניתן מבלי להכניסכם ל"מוד" של כיתה בבית הספר נעשה את זה פשוט: האנרגיה בגופנו נחלקת בגדול לשני חלקים - אנרגיה אירובית ואנרגיה אנ-אירובית (אנרגיה עם חמצן לעומת אנרגיה ללא חמצן).

כאשר אנו מבצעים פעולה כלשהי הגוף זקוק לחמצן כדי לייצר אנרגיה עבור הפעולה. החמצן מגיע לשרירים דרך מחזור הדם, ואלא אם כן נכנסנו למצב לא שגרתי האנרגיה הזו מספקת אותנו לאורך כל שעות היממה (הוורידים נראים כחולים שכן הדם מגיע לאיברים השונים עם חמצן וחוזר ללא חמצן - ומכאן הצבע).

אך מה קורה כשלגוף אין מספיק חמצן כדי לבצע פעולה מסוימת? במקרה זה הגוף אינו יכול להסתמך על אנרגיה האירובית בלבד והוא פונה לאנרגיה אנ-אירובית - אנרגיה שאיננה מבוססת חמצן.

אבל אליה וקוץ בה. הגוף אמנם מוצא פיתרון לזמנים בהם האנרגיה האירובית מספיקה לו, אך יש לכך מחיר. באותם שרירים אשר מסתמכים על אנרגיה זו מופרשת חומצת חלב - והיא הגורם לתחושת השריפה.

כאשר אנו עוסקים בפעילות אירובית ברמת עצימות בינונית ומעלה, אנו גורמים לכך שלאורך זמן נגדיל את נפח הריאות וגודל הלב שלנו (דבר אשר אינו קורה אגב באימון משקולות של העלאת מסת שריר). כאשר הריאות והלב גדולים יותר הם מסוגלים יחד לספק יותר חמצן לשרירים - מה שמונע את הגעתה של האנרגיה האנ-אירובית ותחושת השריפה של חומצת החלב.

חשוב לציין כי חומצת החלב איננה רק גורמת לתחושת הכאב אלא גם לתחושת העייפות של השריר. עובדה זו גורמת לכך שספורטאים מקצועיים מנסים להתאמן עד לסף חומצת החלב שלהם, כלומר, העצימות הגבוהה ביותר שהם מסוגלים לה מבלי להגיע לשלב שחומצת החלב מופרשת.

ככל שנתמיד באימונים ונעלה אט אט את העצימות שלהם, כך נעלה את רף חומצת החלב שלנו ונוכל להתאמן ברמה גבוהה יותר ללא תחושת כאב או עייפות.