עם קצת עזרה מחברים

אתחיל בווידוי – מנצ'סטר יונייטד היתה ועודה קבוצת הכדורגל השנואה עליי. עד היום אני מחשיב את אותו לילה ארור בקאמפ נואו במאי 99' כטרגדיה הספורטיבית הגדולה ביותר שזכורה לי בצוותא עם הניצחון המפורסם של מכבי על ז'לגיריס, כן גם את הצהובים כחולים אני לא מחבב במיוחד.

מבחינתי מוטב היה לפטר מיידית את האיש שהגה את הרעיון להציב מצלמה על אלכס פרגוסון, כך שאיאלץ לסבול בעודי צופה בו חוגג בזחיחות אופיינית ועם מסטיק אורביט בפה עוד שער ניצחון דרמטי בתוספת הזמן. "שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו ולעולם יספר אדם בלשון נקיה", קבעו חז"ל ולכן, מתוקף ההלכה, אמלא את פי מים ולא ארחיב ואביע את דעתי על פרסונות כרוי קין וכריסטיאנו רונאלדו.

על אף סלידתי מהשדים האדומים, מאז ומעולם הערכתי את הנחישות וההתמדה שטמונה בקרב חניכיו של סר אלכס והשלמתי עם היותם הטובים בעולם בתקופות מסוימות, כמו למשל כאשר קטפו עוד תואר בפרמייר ליג ובמקביל זכו בליגת האלופות לפני פחות משנתיים. השנאה, איך אומרים, נמהלה בכבוד.

שישה מחזורים עברו מאז פתיחת העונה באנגליה ולא צריך להצטייד בראייה של 6:6 בכדי לראות שהיונייטד נחלשו באופן משמעותי עקב עזיבתם של רונאלדו וקרלוס טבז. חרף היכולת הבינונית, עד כה האלופה צוברת נקודות בקצב מרשים כשהיא נהנית, כך יודו גם חלק מאוהדיה המסורים ביותר, מעזרה ממקור בלתי צפוי (או שכן?) בדמות האיש עם המשרוקית.

מי צריך את רונאלדו וטבז כשיש שיפוט ביתי? (רויטרס)

אם לשפוט לפי משחקי הבית מול ארסנל ומנצ'סטר סיטי, נוצרת בקרב רבים ההרגשה שאי אפשר לצאת מאולד טראפורד עם נקודות. יתרה מכך, נראה שבמידה והקבוצה היריבה נמצאת על סף ניצחון בתיאטרון החלומות, השופט כבר ידאג לסדר ליונייטד את 3 הנקודות.

לפני שלושה שבועות העניק מייק דין ליונייטד ניצחון על ארסנל, במשחק בו השדים האדומים לא הגיעו להזדמנות אחת במשך 90 דקות, כששרק לפנדל שלא היה ולא נברא על וויין רוני. באורח פלא, אותו דין היה חד מספיק בכדי לפסול שער שיוויון של רובין ואן פרסי בתוספת הזמן, בגין אופסייד של 20 סנטימטרים.

אגב, יומיים לאחר מכן פרגוסון גיבה בעזות מצח את החלטתה של פיפ"א להשעות את חלוץ התותחנים, אדוארדו, לאחר שזה צלל ברחבה וסחט פנדל במשחק מול סלטיק במוקדמות ליגת האלופות. "הגיע הזמן שיעשו משהו בנידון", אמר הסקוטי שלרגע שכח שאקט דומה מצידו של רוני סידר לו ניצחון על החבורה של ונגר (ושוב, אף מילה על רונאלדו).

מייק דין. שרק לפנדל שלא היה מול ארסנל (רויטרס)

בדרבי מי שגנב את ההצגה היה מרטין אטקינסון, אחד שהרוויח ביושר את הכינוי שהודבק לו - "שופט מיקי מאוס" והאיש שקילקל במידה רבה את אחד הדרבים הגדולים שידעה העיר מנצ'סטר. אכן, היונייטד היתה ראויה לניצחון (החזיקה בכדור ב-77% מהמחצית השניה) אבל לא בדרך שבה המשחק הסתיים.

"במהלך משחק כדורגל יש הרבה עצירות ורובן טבעיות. על שופט להשתמש בתוספת זמן רק במידה ואותם עיכובים הם מוגזמים", נכתב בחוקת פיפ"א. האם במשחק היה מקום לזמן פציעות של 4 דקות כפי שהקציב אטקינסון בהתחלה? לא ממש. האם היה ראוי להגדיל את תוספת הזמן המקורית ב-2 דקות? על כך אין מה לדבר בכלל.

אפילו דיסני לא האמין שמיקי מאוס יהפוך לכינוי לשופטים (רויטרס)

לאחר שהסיטיזנס השוו ל-3:3 בדקה ה-89, אלכס פרגוסון ביצע חילוף בזק ומייקל קאריק נכנס בטיל (תוך פחות מחצי דקה) במקום אנדרסון. את מה שקרה בדקה ה-95 וחצי כולם יודעים ועם כל השמחה עבור מייקל אואן המתקמבק, שריקת הסיום היתה צריכה להגיע הרבה לפני שער הניצחון שכבש.

אז בעודנו מלינים ובצדק על איכות הכדורגל בארצנו הקטנטונת, בכל הנוגע לשיפוט הפערים בין הליגה שלנו לליגות הגדולות של אירופה לא כאלה גדולים. יש אחדים שימצאו בכך נחמה...
הכתוב הינו טור דעה