איתי שכטר כבר עשה דבר או שניים במהלך הקריירה המקצוענית שלו ככדורגלן אולם בקרב מרבית אוהדי הענף בישראל הוא עדיין נתפס כהבטחה שטרם מומשה וכטאלנט הטיפוסי (ע"ע ליאור רפאלוב) שבעיות מנטאליות וזחיחות מסויימת מונעות ממנו למצות את מלוא הפוטנציאל.
העונה הנוכחית החלה בצורה קטסטרופלית עבור שכטר ופרשת הנערה השבדית וודאי שלא הוסיפה למוניטין שלו. עם זאת, נראה שלאחרונה משהו טוב עובר על שכטר. למעשה, השבוע האחרון שהחל בהופעת הענק בהפסד 4:2 להמבורג ונמשך עם צמד נפלא הערב בקופסא, מהווה נקודת ציון חשובה בקריירה של החלוץ, אולי קפיצת המדרגה המיוחלת.
כעת, איך הקלישאה אומרת, יש לשמור על המשכיות. שכטר הוא ללא צל של ספק השחקן המוכשר ביותר בסגל של הפועל ת"א והוא הכוכב שלה ב-ה' הידיעה, גם אם הטייטל המחייב גורם לו לאי נוחות כלשהי. המשחקים האחרונים העלו את רף הציפיות משכטר, שיהיה חייב מעתה לספק את הסחורה בקביעות ולא להבליח אחת לשלושה-חמישה משחקים. הקבוצה האדומה תלויה בו יותר מכל אחד אחר.
מהעבר השני, ספק אם ראובן עטר לא חש במהלך המשחק איזושהי תחושת חרטה או לפחות מלמל לעצמו "מה אני צריך את זה". עטר הגיע למיצוי בנתניה וברור לכל שאת הישגי העבר הוא לא יוכל לשחזר, לא במתכונת הנוכחית של הקבוצה מעיר היהלומים ולא בקדנציה של דניאל יאמר, שנראה שבע ועייף מההרפתקה שלו בארץ הקודש.
 |
| ראובן עטר. מיצה את עצמו בנתניה עוד בקדנציה הקודמת (רועי גלדסטון) |
|
נכון, קבוצות הצמרת סגורות מבחינת מאמנים ובעטר היה הרעב לחזור לכדורגל הישראלי (שזקוק לו באותה מידה), אך לצערו וכפי שגילו זאת לא מעט מאמנים בעבר, אין לעשות זאת בכל מחיר ולקבל כל ג'וב פנוי. נתניה היא קבוצה שנידונה לכישלון וגם הקסם של המאמן המתולתל לא יוציא אותה מהמאבק נגד הירידה. הלוואי שאתבדה, כי הכדורגל שלנו זקוק לה.
הכתוב הינו טור דעה