הפועל ת"א, זה גדול עליה?

תסתכלו על ההתמודדות ההזויה של הפנדלים בתום המשחק ותראו את הליגה כולה. שחקני שתי הקבוצות המובילות בליגה בועטים עשרה פנדלים, שבעה מהם לשמיים או לידיים של השוער. פתטי, מגוחך.

הקרב השנה בליגה הוא לא על מי תהיה הכי טובה, אלא על מי שתהיה הכי פחות גרועה. ארבע קבוצות עושות הכל כדי שלא לזכות באליפות, שתי קבוצות עשו הכל כדי שלא לנצח במשחק. אבל בסוף, תמיד יש מנצחת והפעם זו היתה מכבי חיפה.

גם 120 הדקות שעד הפנדלים הוסיפו מעט מאוד כבוד למה שמכונה 'צמרת' ליגת העל. היו שם אולי 15 דקות של כדורגל טוב, 10 של מכבי חיפה ועוד 5 של הפועל. בזכות העדיפות הקטנה הזו, חיפה יכולה לדבר על ניצחון מוצדק ואלישע לוי יכול לקשקש על אופי, על מנטליות ועל דרך שניצחה.

הפועל ת"א מוצאת השנה את עצמה בצמרת הליגה מבלי שבאמת התכוונה לכך. הפעם, זה באמת היה גדול עליה. משחק שני בתוך שלושה ימים, קישור אחורי שמתפרק סופית אחרי שאבוטבול כבר בבית ונאתכו בדרך לשם, כובש השערים המצטיין שנעלם באפריקה וחילוף לא מובן של המאמן גוטמן, שמוציא את אביחי ידין, משאיר את הפועל בלי מרכז שדה ומאפשר לחיפה את הבליץ' של 10 הדקות האחרונות, שהוביל לפנדל ולשוויון הקריטי.

אנטבי נוגח. ברח מאחריות בפנדלים (רועי גלדסטון)

גוטמן דיבר השבוע, בהתכוונו לדרבי, על ההתפרקות הטקטית. הוא היה חלק מן ההתפרקות הזו. אם הרגע החשוב ביותר, שבו ניגשים לבעוט את בעיטות ה-11, מעדיפים הבועטים הטבעיים (אנטבי, טופוזאקוב, טלקיסקי) לברוח מאחריות ולהשאיר את המלאכה לבן בסט וזהבי, ישנה בהפועל בעיית מנהיגות ובעיית משמעת. המחזה של בעיטות ה-11 היה פארסה שלא תישכח. הבעיטות של חיפה לפחות הלכו למסגרת ופגשו את הידיים של אניימה. אלה של הפועל הלכו לשום מקום.

חיפה ניצחה במשחק הזה לא משום שהיתה טובה, אלא משום שהיתה יותר רצינית. ביום שני מגיעה הפועל ת"א לטדי, למשחק הכי חשוב שלה העונה, כשהיא עייפה, מדוכאת ופצועה, וזה עוד לפני שידוע האם נמצאו עקבותיו של החלוץ המרכזי.

נאתכו נפצע. "סכנין לבשה ירוק" (רועי גלדסטון)

יכול להיות שהמנצחת האמיתית של קרב התרנגולים בין חיפה להפועל ת"א היא בית"ר ירושלים. בית"ר לא גדולה, אבל נכון לעכשיו היא נראית הרצינית לקחת את האליפות. כבר אמרנו, שהתארים השנה ילכו למי שתהיה הכי פחות גרועה.

ערב המשחק, ביקש יעקב שחר משחקניו: “לפרק את הפועל ת"א". התבטאות שכונתית אומללה של המנג'ר הכי אירופאי בכדורגל הישראלי. על כר הדשא, השחקנים שלו לא הראו כדורגל, אבל כן פירקו. במחצית הראשונה היה ניתן לחשוב לרגעים מסוימים שסכנין לבשה ירוק ובאה לבלומפילד בתחפושת של מכבי חיפה. תשאלו את נאתכו. זה היה מגעיל, כמו המשחק כולו. הדבר הכי אירופאי היה בסופו של דבר הקהל המדהים של שתי הקבוצות. השירה האדירה של אוהדי חיפה, העידוד המדהים של אוהדי הפועל אחרי השריקה לסיום.

אוהדי הפועל. מגיעים להם יותר (רועי גלדסטון)

הקהל הזה הוא החמצן של ליגה חלשה ומאכזבת. הוא ראוי לכדורגל הרבה יותר טוב. ושילמדו לעזאזל לבעוט פנדלים. מה כבר ביקשנו?!