היתרונות של הפועל

כאשר מחפשים את נקודות החוזק של הפועל תל אביב ערב צמד המשחקים החשוב ביותר בהיסטוריית המועדון (בלי טיפת הגזמה), לא צריך ללכת למגרש, או לחדר הלבשה. אפילו לא צריך להישאר על הקרקע. מספיק להסתכל על הדיווח שעבר ממטוס הקבוצה בדרך לאוסטריה. אם הייתם מציגים את הסרטון לאדם זר, הוא כנראה היה קובע שמדובר בטיול מאורגן, אולי אפילו טיול של תיכוניסטים.

שכטר אחראי על הבידור עם הלפטופ, אבא ורמוט בתפקיד ההורה המלווה, והאוהדים יושבים מאחורה של המטוס שנראה כאילו היה אחורה של אוטובוס לטדי. ה"מבינים" ישר יקפצו ויגידו שזה לא רציני, שעל אוהדים להיות נפרדים מהשחקנים, ואת המשפחות בכלל צריך לנתק בכדי לא להפריע לריכוז וההכנה.

אצלנו הכול הוא שחור ולבן - באים למשחקי ליגה בכפכפים, אך למשחקים מכריעים אנחנו חושבים שצריך לפתוח חמ"ל, לזחול במנהרות למגרש, ולשכן את השחקנים בבונקרים שלא חלילה יראו אור יום יתבלבלו מהמשימה שמולם. אז כיף לראות שאפשר גם אחרת, ולמען האמת, זאת הפועל. מאז ומעולם, ונדמה שעכשיו יותר מתמיד. משפחה. קבוצה אחת שכל חלקיה שווים. מלוכדת, רגועה, יודעת בדיוק מה מצפה לה ומה מצפים ממנה. וכאשר ככה נראית הקבוצה באוויר - קל הרבה יותר לחבר את החלקים של הפאזל על המגרש.

אף אחד בהפועל לא אומר זאת בפה מלא, אך גם אף אחד לא מנסה להסתיר זאת יותר מדי: הפועל צריכה לעבור את צמד המשחקים מול זלצבורג כאשר ידה על העליונה. היתרונות של הפועל מול האוסטרים שמתבטאים במהירות בחוד, מול הגנה כבדה יחסית, בצרוף העובדה שהפועל באה קבוצה מלוכדת יותר מהאוסטרים - צריכים לעשות את העבודה בתום המפגש הכפול.

גוטמן וסהר. המהירות של החלוץ מול ההגנה האיטית של האוסטרים (רועי גלדסטון)

אך הפועל יודעת שגם אם מבחינה טכנית היא עולה על היריב, מבחינה פיזית, וגם מבחינת הרצון לנצח, צפויה לה עבודה קשה. גם למועדון רווי הרד בול, זו הזדמנות פז, לעלות לליגה של הגדולים באמת ולהשלים את העבודה שהחלה שם - מיד בתום ההדחה מהמפגש עם מכבי חיפה בעונה שעברה.

עבודה שהסתיימה בעונה שעברה עם עונה מופלאה בליגה האירופית ואליפות מקומית. תרשו לי לא לקנות את חוסר הרצינות שמתבטאת בהתבטאויות של המאמן סטיבנס ושל חלק מהשחקנים - הלחץ במשחק הבית הוא עליהם, והם יודעים שיתרון של לפחות 2 שערים לפני הגומלין בסאונה הרטובה ששמה בלומפילד - הוא בגדר חובה.

כמנהגי, איני אוהב להתייחס לכוכבים ערב משחק כזה. ורמוט, שכטר, סהר, דה סילבה והשאר יודעים מה מצופה מהם ויודעים גם שבמידה וידעו לספק את הסחורה, שכרם יהיה בעמלם. ובמקרה של פלייאוף ליגת האלופות זה חתיכת שכר.

סטיבנס. הלחץ הוא על הקבוצה שלו (רועי גלדסטון)

ערב המשחקים הגורליים אני רוצה דווקא להתייחס לבעלי הבית, מוני הראל ואלי טביב. כאשר כל הרוחות סערו אחרי ההפסד באוקטובה, ופתאום כל אדם נהיה לרואה חשבון ומנהל העסקים של השניים, עשו הראל ובעיקר טביב דבר אחד, שנראה לעיתים מאוד פשוט, אך במציאות הישראלית הוא לרוב המסובך ביותר: הרגיעו. ביטלו את כל הדיווחים על פירוק הקבוצה במידה ותודח, שמרו על שקט לפני הגומלין ונתנו לקבוצה לעבוד.

הסוף ידוע, והפועל צלחה במשימה. מאותו שבוע, הכול הרבה יותר רגוע בהפועל, התחושה היא של יציבות, של המשכיות, של רצון להמשיך ולהתקדם. כך יש לנהל קבוצת כדורגל, הן כלפי פנים, והן כלפי חוץ.

אז מה יהיה לנו? מספיק להעיף מבט על תוצאות האתמול בשלב הפלייאוף של ליגת האלופות בכדי לדעת שבאמת הכול יכול להיות. גדולות נפלו כקטנות, קטנות קמו וגדלו (מי רצה את ז'לינה בהגרלה של הפועל??) וברור שבשלב הזה כולם משחקים על כל הקופה, תרתי משמע.

פאביצ´ביץ´. מכבי ינצחו את הצרפתים, השאלה רק כמה (האתר הרשמי של מכבי ת"א)

אם הפועל תעלה מוכנה מנטאלית וטקטית, אין לי ספק שהיא יכולה לחזור גם עם ניצחון מאוסטריה. אך השאלה מה יעשה הלחץ וכמובן גם היריב ב-90 הדקות המותחות. כמו שאנחנו מכירים את גוטמן, הכול כבר מוכן, אפילו הסרט בלפטופ של שכטר בטיסה חזרה.

נקודות לברור:
1.כמה תנצח מכבי מחר בפריז?
2.האם בלי שאף אחד שם לב בנו בבית"ר את הסגל השלישי בטיבו בליגה?
3.האם ייתכן שאלי חכמון פשוט שכח להביא את הכרטיס האדום לדרבי בשבת?
4. האם ההחלטה לקיים משחקים בשבת ב-17:00 אחה"צ באחד הימים החמים בשנה תזכה פרס נובל?