צמר גפן אדום מתוק

בימים האחרונים קורה פלא בכדורגל הישראלי. אנו עדים, ללא ידעתנו, לגרסה הישראלית למחזה המופת של שייקספיר - "מהומה רבה על לא דבר". הכוכבים: אלי גוטמן, דני בונדר, הנהלת הפועל תל אביב, וכל מי שקשור למועדון, משחקן ועד אוהד, נגרר בזה אחר זה להשתתף בקומדיה, או במקרה של הפועל, טרגדיה.

הפארסה שהתחוללה החל מתום המשחק ביום שבת, היתה חסרת פרופורציות, חסרת הגיון ולא קשורה למציאות של המועדון האדום. נדמה שבעוד כולם מתרכזים באם גוטמן אמר לבונדר "זבל" או "אפס", אם אבוקסיס שמע או לא שמע ואם שכטר התחמם או לא לפני שנכנס ונפצע, מפספסים כולם את הנקודה העיקרית, שגרמה לאירועי הימים האחרונים בוולפסון. קוראים לזה לחץ.

כבר חודש שהפועל תל אביב מתנהלת משל היתה מועדון פאר אירופאי. כל שחקן שחפצו בייקרו נשאר בקבוצה, שחקנים שהיה נראה בלתי אפשרי להנחית אותם בוולפסון הגיעו, והקבוצה עוברת דרך יחסית חלקה, עד מרחק 90 דקות מליגת האלופות.השיג שיא למועדון הוותיק.

רק נדמה שכולנו שכחנו משהו בדרך. לא גוטמן, לא טביב, לא שכטר ולא אוהדי הקבוצה לא היו בסיטואציה הזו מעולם. יתרה מכך, ספק אם רק לפני 4 חודשים מישהו חלם שיהיה במצב הזה. נגיעה מהחלום. וכמו לפני צניחה חופשית ראשונה, אתה לא באמת יודע איך תגיב כאשר תיכנס לסיטואציה שאתה לא מכיר. לרוב, תעשה גם דברים עליהם תצטער בדיעבד.

מחודש מאי, מצויה הפועל תל אביב בכדור מתגלגל של צמר גפן מתוק ואדום. הכול קורה בדיוק לפי הזמנה: גביע, אליפות בדקה ה-90, הכוכבים נשארים, סהר נוחת, וגם תחזיות קודרות אחרי ההפסד באוקטובה מתנפצות עם שלושה שערים בבלומפילד, ועוד שלושה בזלצבורג.

ערן זהבי. אליפות בטדי בדקה ה-90. הכל לפי הזמנה (גיא בן זיו)

אך לפתע פתאום דברים לא צפויים קורים: ללה נפצע, דרבי שתקוע בזמן לא מתאים(אך דרבי זה דרבי) ועונה שמתחילה שבוע אחד מוקדם מידי. כל אלה הפכו את הצמר גפן המתוק, לעיסה שנהייתה דביקה מידי והדביקה חזק מידי את כל המערכים בהפועל תל אביב. ובחום הזה בארץ הקודש שאתה צמוד מידי, נהיה כבר חם. מחניק. ואז הכול מתפוצץ. או שוב במילה אחת: לחץ.

באופן פרדוקסאלי, דווקא נדמה שאם הפועל היתה מפסידה הפסד מינימלי באוסטריה או אפילו מסיימת בתיקו הדברים היו נראים אחרת. דווקא הניצחון, דווקא שלושה שערי חוץ עליהם אף אחד לא חלם, דווקא ההרגשה שהקבוצה נוגעת בחלום, הפכו את ימי ההמתנה עד ליום שלישי לבלתי נסבלים. ללחוצים. אם היו שואלים את הפועל דקה אחרי שנחתו מזלצבורג כולם היו מוכנים באותו הרגע לנסוע לבלומפילד, לשחק את הגומלין ולסגור את הסיפור. אך הימים ואיתם הלחץ, עשו את שלהם. הלחץ שנוצרה פה הזדמנות שאסור לפספס.

אלי טביב. מבין ענין (יניב גונן)

בצדק מדברים מאז שבת בעיקר על מערכת היחסים של שני "האלים" של הפועל: אלי גוטמן ואלי טביב. על גוטמן יש לי רק לומר את הדברים אותם כתבתי בהזדמנויות אחרות: אלוהים חילק לו הרבה כדורגל, בכמויות גדולות ובקופסאות רחבות, אך לצערי השאיר את יחסי הציבור והיכולת מול התקשורת בשקית קטנטנה. ברוב העונה זה לא אמור להפריע ולהיות קריטי, אך ברגעים שזה משמעותי דווקא שם טועה גוטמן ועושה עוול לעצמו ולעיתים גם לקבוצתו.

קשה להשתחרר מהתחושה, שטביב הוא לא "מעריץ שרוף" של גוטמן, וכאשר הגיע למועדון היו לו מחשבות ורצונות לראות איש אחר על הספסל האדום. אך טביב יודע גם את העובדות: גוטמן הוביל את הקבוצה לדאבל, גוטמן עבר לשחק בסגנון שגרם להפועל להיות קבוצה מלהיבה, אהודה, וכזו שמצליחה להביא מספר שיא של מנויים.

אני מודה שאת אלי טביב אני לא מכיר אישית, למרות שגדלנו באותו הכפר (כפר סבא) אך אני מרשה לעצמי להאמין ולקוות שמדובר באיש עסקים מבין עניין ומוכשר. וכאשר הוא רואה מאמן כל כך לויאלי למועדון, כל כך אהוד - לא הוא יהיה זה שיגרום לדברים להתהפך ללא סיבה. שניהם במקצוע הרבה שנים, ושניהם יכולים לעבוד לטובתה ולרווחתה של הפועל תל אביב עוד תקופה ארוכה איש איש בכיסאו, זה בכיסא בעל הבית, וזה בכיסא המאמן. אז גוטמן וטביב לא ישבו ביחד לקפה אחרי אימונים אך אם כמה מחבריכם לעבודה אתם עושים זאת? מקצועיות לחוד, וחברות לחוד.

אה נכון, יש גם משחק מול האוסטרים, על איזו זכות קטנה לשחק בליגת האלופות. מקצועית - אתם יכולים פשוט לקרוא את הדברים שכתבתי ערב המשחק הראשון, אך בכדי לחסוך לכם את החיפוש, אסכם שוב בקצרה מכיוון שכלום לא השתנה מהשבוע שעבר, והדברים אף התחדדו. הפועל קבוצה מוכשרת יותר, מחוברת יותר, וגם רוצה יותר. עם או בלי שכטר, הפועל צריכה להיות בעלת הבית במגרש בגומלין, להיות עם שליטה באחוזי ההחזקה בכדור, ולנצל פעם או פעמיים את הכישרון שיש לשחקנים המובילים שלה לשערים. גם ברמת משחק ההגנה, הפועל ראתה שהשד לא נורא כל כך, שאין שום חלוץ שהרד בול עשה לו כנפיים בחוד האוסטרי או מישהו בעל יכולות יוצאות דופן עם הכדור שצריכים להכניע את ההגנה האדומה בביתה.

שכטר מתפלל. הפועל צריכה לעשות היסטוריה (רויטרס)

ואחרי שבמשחק הראשון ספגה שני שערים שנכנסו לפרק של "שערים לא מחויבי המציאות" בכדורגל שלנו יכולה הפועל לכוון לרשת נקיה בגומלין דבר שיבטיח לה בוודאות את שלב הבתים.

ולכן, זה צריך לקרות.יום שלישי, 23:45 בלילה, הפועל צריכה לעשות היסטוריה, ולמעשה להגיע לרגע השיא בעונה הזו עונה שרק החלה. ומי יודע, אולי נראה אחרי ימים לא קלים, חיבוק אמיץ בין גוטמן וטביב. חיבוק של ניצחון.ואולי למרות הכול, יהיה צריך עוד משהו בשביל להמתיק את היחסים בין השניים. יודעים מה? הצמר גפן האדום המתוק - עליי.

הכתוב הינו טור דעה