בין אנפילד לקרית אליעזר

מה עוד אפשר לומר על המשחק אמש (שלישי) בין מכבי חיפה לאקטובה? מדהים? מטורף? הזוי? הכל נכון. יש כאלה שבוחרים לשבח את אלישע לוי על ניהול המשחק או את אייל גולסה שנכנס כמחליף והביא שינוי. אפשר גם לציין את הקפטן יניב קטן שהראה מנהיגות וסחף אחריו את שאר הקבוצה.

הכל נכון אבל אני חושב שהגורם העיקרי בקאמבק של הירוקים הוא יושבי קרית אליעזר. אני רוצה לעבור ישר לדקה ה-15. חירולין מפציץ את השלישי לרשת של דוידוביץ' והאצטדיון נכנס להלם שמיד התחלף בשריקות בוז.

צודקו או לא זאת שאלה אחרת אבל הבגרות שהוכיח הקהל החיפני מיד לאחר מכן היא שדחפה את השחקנים לניצחון. השריקות נעלמו מיד לאחר כדקה וכבר לאחר השער המצמק של קטן קרית אליעזר נכנס לטירוף.

הקופים הירוקים עודדו ללא הרף וסחפו אחריהם גם את האוהדים ביציעים 2 ו-4 שהרימו את הגג שמעליהם. ה-11 הירוקים שהיו על הדשא באותו זמן שמעו והפנימו.

גולסה כבש את השני ודבאלשווילי הקפיץ את האוהדים לשמיים עם הצמד ששווה אולי את שלב הבתים בליגת האלופות. ואם כבר ליגת האלופות אז אי אפשר שלא להיזכר בתצוגת העידוד שנתן קהל האוהדים של ליברפול במצב של 3:0 בגמר ב-2005 מול מילאן.

קטן, דבאלשווילי, משומר וגדיר חוגגים את הקאמבק (תומר גבאי)

נכון שיושבי יציע ג' הם עדיין לא ה'קופ' וקשה להאמין גם שיגיעו לרמת נאמנות שכזו אבל הדחיפה שהם נתנו לירוקים אמש מול הקזחים לא נופלת מתצוגות העידוד של האדומים.

לפני המשחק ביקרתי את הקהל של אלופת המדינה שלא מיהר לקנות כרטיסים. אני מקווה שבשלב הבא והכל כך מכריע הם יידעו להגיע בהמוניהם ולפוצץ את האצטדיון הלאומי בדרך להופעה שניה בשלב הבתים של הצ'מפיונס בתוך שבע שנים. 

הכתוב הינו טור דעה.