את הטור הלא שמח הזה, יש לפתוח בעצה לידידיי אוהדי מכבי. אל לכם להסתנוור מהניצחון הזה, שלבטח לא מוחק את שבע השנים הרעות של מכבי. כן חברים, אם תשימו רגע את הרגש והאקסטזה בצד, תגיעו למסקנה הפשוטה שבשנים האחרונות, בדרך כלל, המערכת של מיץ’ גולדהאר, למרות שהיא משומנת בדולרים קנדיים למכבי, חורקת. כי בשביל לפחות מיליארד שקלים בשבע שנים, עם צוותים של מאמנים מחו"ל, הדוד מקנדה היה ראוי לקצת יותר משתי אליפויות, כשאת שאר החמש לוקח לו ילד ישראלי כחול עיניים שנולד וגדל במושב של אתי כרייף שבחוף הכרמל.
ומזלם של אוהדי מכבי, שגם בעונות שחונות הם יכולים לשמוח, כי תמיד מחכה להם איפה שהוא הפועל, בין שלוש לחמש פעמים בעונה. ואם הפועל לא מצליחה לכבוש אחרי מחצית משובבת נפש, מלאת רוח נעורים, לא מתבטלת ולא מפחדת, מחצית שבה אבי ריקן ואייל גולסה נראו משוטטים במגרש בשעמום, כשאופיר דוידזאדה מקפיד למסור רק לשחקנים באדום, אז אין לנו לבוא בטענות אלא לעצמינו ולשופט החלש מאז ומתמיד, איתן שמואלביץ', שהעדיף לראות ציפור בזמן שדן גלזר דורך בביריונות מכבית טיפוסית על דן איינבינדר. ואף להתעלם מההתנפלות המכוערת של אנריק סבוריט על שי אליאס. את היריקה של האחרון הוא גם לא ראה, אבל החברים הטובים מה-VAR דאגו לקרוא לו. ומה זה משנה שלא היה סיכוי שרסיסי הרוק של אליאס יפגעו בסבוריט האלים? חוק זה חוק, וסדר צריך להיות.
רפואה דווקא הגיב טוב לחילוף כשמיד הוציא את עומר סניור הנלהב והכניס במקומו את שי אייזן. מילא, אמרנו לעצמינו, נדפוק איזה בונקר חביב, הבכיינים ייללו על האוטובוס שהעמדנו ברחבה, ובעזרת השם נוציא איזה תיקו ואולי נגנוב גול. אבל הילדים של הפועל החליטו אחרת, ובבולמוס תמוה החליטו להמשיך במשחק הלחץ גם במחצית השנייה.
קובי רפואה (רדאד ג'בארה)וכמה שאנחנו צעקנו בסלון, רפואה לא צעק במגרש, ואפשר לשערורייה הזו, שסופה היה ידוע מראש, להימשך. כי בעשרה שחקנים, כשאחד הבלמים שלך בגיל שהוא לא יכול לקנות סיגריות בלי מלווה, וכשהשוער האוקראיני החביב שלך הופך בשטות אחת את ריקן למשה סיני, יש להגיד תודה שלא נשבר הפרש השיא במשחקי הדרבי. כי בזה, גם את השופט החלש שמואלביץ' לא היינו יכולים להאשים.
ושוב הוכח שאם יש משהו שבו אנו משתווים לכדורגל האירופאי, ואף עולים עליו לעיתים, זה מפגן האוהדים. ולא, אל תספרו לי שזה שהמשחק התחיל בעשר דקות של איחור בגלל מופע פירוטכני מרהיב של הקהל, מעיב במשהו על האווירה, הרי זה בדיוק להפך. ובשביל מה, למען השם, "מבזבזים" דווקא בימים האלו, עשרות שוטרים ואנשי אבטחה על מנת לבדוק את הבאות והבאים, אם זה ממילא לא עוזר. שאלוהים יעזור לי להבין את המעונבים מאירופה שקובעים לנו את הכללים. אבוקות אסור, לירוק לכיוון שחקן בלי סיכוי לפגוע בו מחייב כרטיס אדום, לכרוז של מכבי מותר לזעוק בהיסטריה של מפגיני חמאס בג'נין, ולמאמן של מכבי מותר לתקוף נער חביב ותמים. טוב, הוא מאירופה, לא מהרצליה העיר.
שחקני הפועל תל אביב מאוכזבים (איציק בלניצקי)ולמרות הערב האפל, נסיים באופטימיות. יש בהפועל, למרות התבוסה לסגנית האלופה, סגל צעיר ונחמד, שאינו נטול כישרון כלל. אם יתנו לאיש הישר והמקצוען עומר בוקסנבאום לעבוד, היום שבו ננצח בדרבי את סגנית האלופה לא רחוק. אפילו אם ישלחו לנו את לירן, פפיר ושמואלביץ’.
בן ביטון וסתיו למקין (רדאד ג'בארה)
בוגדן סרנבסקי (רדאד ג'בארה)