המפעל הגדול ביותר שיש, ליגת האלופות, יוצא לדרך באופן רשמי השבוע. יש לא מספר קבוצות מרתקות בעונה הנוכחית, 2021/22, שמגיעה אחרי אחד מחלונות ההעברות המשוגעים שראינו בעולם הכדורגל.
פאריס סן ז’רמן מגיעה לחלון הזה אחרי שבנתה למעשה את הקבוצה מחדש והביאה את סרחיו ראמוס, ג’אנלואיג’י דונארומה, אשרף חכימי, ג’ורג’יניו ויינאלדום וליאו מסי. מנצ’סטר יונייטד החליפה מספר שחקנים משמעותיים בהרכב כמו רפאל וראן, ג’יידון סאנצ’ו וכריסטיאנו רונאלדו, וגם אלופת אירופה צ’לסי התחדשה ברומלו לוקאקו ובסאול.
רומלו לוקאקו חוגג (רויטרס)לא מעט שחקנים שנמנים על הרשימה המכובדת הזאת הגיעו יחסית מאוחר לקבוצותיהם, בהשפעת היורו שהוביל לדחיית חלון ההעברות. יש כאן הרבה שחקנים מנוסים, ראמוס ורונאלדו הבולטים שבהם, שהחליפו קבוצות. השאלה היא כמה זמן יקח לקבוצות האלה ללמוד לשחק ביחד, והאם זה לא נותן יתרון לקבוצות האחרות.
בשנה שעברה ראינו למשל את ריאל מדריד, בלי רכש משמעותי ועם מכת פציעות גדולה, מצליחה להגיע עד לחצי הגמר (לאחר שעברה את ליברפול ואטאלנטה). לא היה מדובר רק בכישרון של הבלאנקוס, אלא בניסיון של לוקה מודריץ’, קארים בנזמה וטוני קרוס שזכו בליגת האלופות 3 פעמים ברציפות.
רוברט לבנדובסקי (רויטרס)ליברפול עצמה הצליחה להגיע עד לרבע הגמר לאחר ששלושת בלמיה נפצעו ובאיירן מינכן הפתיעה לטובה בלי רוברט לבנדובסקי, לאחר שהוא נפצע נגד אנדורה ופגע אנושות בסיכויי הקבוצה שנחשבה לפייבוריטית.
הניסיון הקבוצתי הזה, במיוחד בעונה בה חוזר הקהל למגרשים ויתרון הביתיות יהיה משמעותי פעם נוספת, עשוי להיות קריטי. צ’לסי שזכתה בליגת האלופות ב-2021 עשתה זאת עם מספר שחקני סגל שזכו בליגה האירופית ב-2019, יריבתה בגמר מנצ’סטר סיטי מטפסת לאט ובהדרגתיות ומתקדמת שלב אחרי שלב.
לכן אסור לזלזל בקבוצות שלא עשו רכש משמעותי לקראת ליגת האלופות. גם אם ריאל מדריד למשל, באיירן מינכן או אתלטיקו מדריד (ששמרה על הגרעין מהשנה שעברה והוסיפה רכש משמעותי ששיחק שנים בקבוצה, אנטואן גריזמן), נראות פחות מאיימות מפ.ס.ז’ או מיונייטד, הניסיון שלהם כקבוצה אחת ישפיע. בטורנירי נוק-אאוט הלחץ עולה, והרבה יותר קל לקבוצה שכבר הייתה בתוך אותו סיר לחץ ויצאה ממנו כמנצחת. במיוחד כשזה יהיה מול עשרות אלפי אוהדים במגרשים הגדולים של אירופה.
הכתוב הוא טור דעה