שחמט של הפועל ירושלים

מאז הזכייה של הפועל ירושלים בגביע ווינר, מכבי תל אביב הקיפה כמעט את כל העולם, ניצחה בקלות בליגה והופיעה גם ביורוליג (בעיקר במשחק האחרון בברלין) ואילו ירושלים שטפה את הליגה, להוציא במשחק אחד, והתחילה לא טוב את היורוקאפ.

כל החישובים שלפני המשחק נזרקו הצידה למפגש היסטורי בארנה החדשה. הפועל ירושלים המתיימרת להיות קבוצת יורוליג ואולי גם אלופת ישראל פגשה את מכבי שלא מתנדבת לוותר על ההגמוניה.

עוד לפני שהתחיל המשחק נרשמה הצלחה נהדרת לקבוצה המקומית, שמילאה את הארנה. התפאורה הייתה מושלמת ואין ספק שמגיעות לירושלים כל המחמאות על מה שהיא עשתה על הפרקט.

אליהו שומר על רנדל (חגי ניזרי)

ועכשיו לכדורסל. ידוע שמאמנים ישראלים מכירים את מכבי תל אביב ואת השיטות של מאמניה יותר טוב מאשר המאמנים הזרים ביורוליג, אבל אתה צריך את הכלים כדי להתמודד עם זה. המאצ'-אפים היו ידועים ומכבי עם הביטחון מברלין התחילה כמו בברלין, עם אותה חמישייה. לא אהבתי את ההתחלה של ג'רמי פארגו שהייתה לו במחצית הופעה יהירה מול ההגנה ההדוקה של הפועל. הוא זרק מספר זריקות יהירות וסיים את החצי הראשון עם אפס נקודות, והוא למעשה סימן את תחילת המפלה של מכבי.

בנוסף לכך, בחילופים בהגנה נשאר פארגו מספר פעמים על ליאור אליהו בצבע וזה עלה לו בעבירות. למעשה, רק גיא פניני תיפקד במכבי של המחצית הראשונה. כל כוכבי יום חמישי, בראיין רנדל, אלכס טיוס ויוגב אוחיון, לא נכנסו טוב למשחק וגם קיבלו טיפול נהדר מההגנה האגרסיבית והמאורגנת טקטית של ירושלים, אבל מסתבר שמכבי לא צנחה מההצלחה הגדולה בברלין ונכשלה בכל מה שעשתה. למעשה, אלמלא החטאות העונשין של האדומים במחצית הראשונה (50 אחוז) ירושלים היתה מובילה במחצית ב-15 הפרש ומעלה.

אבל העיקר מבחינת הקבוצה מהבירה הייתה המשמעת הטקטית וההכנה של הצוות המקצועי להגנה המתוכננת. ניהול המשחק של דני פרנקו היה מצוין והוא גבר בכל פרמטר על גיא גודס וכל הצוות המסייע שלו. פרנקו הכין והקריב שומרים על סופו ואף אחד לא חשב שגור אריה על המגרש כדי לתת גוף ועבירות על סופו. בצד השני האלופה לא הכינה מספיק שומרים והכנה נגד דונטה סמית' שנתן הצגה בלתי רגילה.

ג´רמי פארגו בדרך לסל (חגי ניזרי)

שהצהובים החלו לנגוס בהפרש ברבע השלישי כולם חשבו שיגיע קאמבק, אבל הפועל ירושלים עשתה שחמט ורצה לניצחון מדהים.

לא רק דונטה סמית' היה נהדר מבחינה הגנתית והתקפית, אלא גם יותם הלפרין וליאור אליהו שהם הבסיס של הקבוצה. הם עמדו במבחן האופי. האדומים ניצחו ברוח הקבוצתית, בהקרבה ובניהול המשחק המצוין של פרנקו.

מצד שני, מכבי שעברה את אחד הערבים הקשים בתולדותיה, תנסה להתאושש במהרה. נכון שיש אופוריה אחרי הניצחון בברלין שאליו יצאה הקבוצה בחששות, אבל זה לא עובד כך במועדון הזה: אחרי משחק בחמישי, צריך להיות מוכן למשחק הליגה בראשון - המאמן, עוזר המאמן, המנהל, השחקנים המובילים וכולם. האחריות היא של כולם.

לסיכום, גם בסיוטים שלה, מכבי לא חלמה על תבוסה כזו וגם ירושלים, שאולי חלמה על ניצחון, לא פינטזה על תוצאה כזו. זה ציון דרך עבור האדומים בעונה זו ולא פחות עבור הצהובים.

שחקני הפועל ירושלים מרוצים (אורן בן חקון)

ושוב, מה עם פארגו? הוא לא יכול להגיע למשחק כל כך חשוב לא מחויב וחסר אכפתיות. זה צריך להדליק נורה אדומה במועדון. ומרקיז היינס? אולי מישהו התאייש ממנו, שלא לדבר על אלכס מאריץ' ונייט לינהארט. אבל לא בגללם מכבי הפסידה.