בזמן האחרון נראה כי הפוליטיקה חדרה לספורט בצורה מאסיבית ואגרסיבית מתמיד. גם אלו שהקפידו להפריד בין העולמות, לא יכולים להתעלם מהמוערבות ומהמורכבות של המצב הנוכחי.
ברצלונה הגיעה ארצה כשליחה של שלום ומדובר במעשה מבורך. יותר מזה, אם זה הדבר היחיד שהצליח להביא את הקטאלונים ארצה אז זכינו, אך בואו נודה באמת. היינו מעדיפים לראות את מסי וניימאר מלהטטים על כר הדשא במשחק ידידות מאשר בכנסיית בית לחם.
כאוהדי ספורט עלינו להפריד בין העולמות. ההיסטוריה הוכיחה כי דווקא במגרשים הצלחנו להתעלם ממתיחות מדינית ולאומית כדי להתרכז בדת המשותפת לכולנו, הכדורגל. ברצלונה לא תפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני והמיקוד סביב העניין הזה בביקורה, די מיותר.
השנה נחתו בישראל שני השחקנים הטובים בעולם. אין מקום להשוות בין ביקורו של כריסטיאנו רונאלדו לזה של מסי, אך שימו לב מה כל אחד מהם גרם לנו להרגיש כאוהדי כדורגל וכישראלים. משחק תחרותי על כר הדשא היה עושה הרבה יותר מביקור הסרק של הקאטלונים במתכונתו הנוכחית.
 |
| מוחמד סלאח. למה ארגוני הכדורגל העולמיים לא מתערבים? |
|
| |
הפרשה החמה בימים האחרונים סביב חלוצה המצרי של באזל, מוחמד סלאח, מסעירה את עמודי הפייסבוק וערוצי התקשורת השונים בשווייץ, גרמניה ומצרים. השיח ברחבי הרשת סביב סירובו של החלוץ לשחק בארץ הגיע למקומות הרחוקים ביותר שיש מהכדורגל.
לאחר שחמק מלחיצת יד לשחקני מכבי תל אביב בשווייץ, סלאח הודיע להנהלת באזל כי אינו מעוניין לשחק בישראל. כל מי שצפה במפגש הראשון בין הקבוצות ראה כמה סלאח ומוחמד אלנאני שיחקו בלהט ובאגרסיביות. למה לא להשאיר את המאבק הזה על כר הדשא?
יותר מכל תמוהה בעייני התעלמותם של ארגוני הכדורגל העולמיים בעניין, אופ"א ופיפ"א. מי שמע על דבר כזה? ליגיונרים ישראלים משחקים ברחבי אירופה לצד שחקנים מוסלמים בחיוך ומשאירים את כל מה שלא קשור לכדורגל מחוץ למגרש. באזל תעשה בשכל אם תדרוש מהחלוץ להגיע לישראל בכל מחיר.
למרות זאת, אם סאלח לא יגיע בסופו של דבר, זה ישחק רק לטובת מכבי תל אביב. החלק ההתקפי של באזל ללא סלאח פחות קטלני ומוחץ. עם ריכוז רב והרבה מזל, הצהובים יוכלו לגנוב שער או שניים ולפנטז על עלייה לשלב הבא.
במפגש הראשון בין הקבוצות, ההר בא אל מוחמד ויצא עם 1:0 נזיל. אם בסופו של דבר מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יוכל רק להרוויח.
הכתוב הינו טור דעה