לפני שנתיים וחצי החליט פאביו קאפלו בצעד תמוה שלא לזמן את תיאו וולקוט לסגל של נבחרת אנגליה למונדיאל. מספר 14 של ארסנל היה אז בתקופה הטובה בקריירה שלו. הכל התחבר לו, הקרדיט הגיע, שיתוף הפעולה עם רובין ואן פרסי נראה מבטיח והאנגלי פרע שטרות.
גם קאפלו החמיא אז לקיצוני הימני, אך בסופו של דבר הדהים את כולם ובחר שלא לקחת אותו איתו למונדיאל. מאז ועד לפני כחודשיים, היה הרושם שגם ארסן ונגר הסכים עם אותה החלטה של המאמן האיטלקי.
וולקוט הפך לשחקן "עובר ושב" בארסנל. פעם בספסל, פעם בהרכב, פעם לא בסגל בכלל. ההחלטות בגזרתו נראו תמוהות. הרושם היה שהצרפתי פשוט הפסיק להאמין בו.
מדי פעם הוא הראה ניצוצות, הזכיר לכולם למה ארסנל שילמה עליו סכומים גדולים כשהביאה אותו בגיל צעיר. מבחינת הפרשנים, היה ברור לכולם שהנדנדה איתו לא הגיונית. כשג'רביניו הועדף על פניו, ההחלטה לא עברה בשקט.
אך לפני כחודשיים קרה משהו אחר. גם ונגר לא יכל להישאר אדיש ליכולת הטובה של וולקוט העונה. תיאו נכנס לרוטציה ואף תופקד בעמדה חדשה, חלוץ מרכזי. ההחלטה להציב אותו שם נראתה לא כל-כך הגיונית.
 |
| וולקוט ו-ואן פרסי חוגגים. רק שלא ילך בדרכו של ההולנדי (GettyImages) |
|
| |
וולקוט? חלוץ מרכזי? הוא נמוך מדי. מצד שני, מאז עמנואל אדביור, לוונגר לא היה חלוץ מרכזי אמיתי ויציב. גם ואן פרסי, למעט העונה האחרונה הנפלאה שלו, לא שמר על יציבות, וחלוץ מטרה קלאסי הוא מעולם לא היה.
אבל השידוך הזה עבד. תיאו הפך לאחד השחקנים הפוריים בממלכה ושדרג משמעותית את ארסנל. וכעת התותחנים עומדים בפני מצב בו היו בעבר. שוב שחקן שתופס את עמדת כוכב הקבוצה, אשר מסיים חוזה, ומבוקש בקבוצות אחרות. ושוב הם צריכים לפתוח את הכיס כדי להשאירו.
עם ואן פרסי זה לא הלך, הוא בחר במנצ'סטר יונייטד, וסביר להניח שהוא ממש לא מתחרט על הבחירה שלו. עם וולקוט זה יהיה חייב לעבוד, שכן אם הוא ילך, המועדון הזה יאבד כל לגיטימציה כמועדון גדול ויהפוך כבית לגידול כישרונות ותו לא.
הכתוב הינו טור דעה