במשך ארבע שנים טענו כל מבקריו של פפ גוארדיולה שהוא תוצר של הקבוצה המרהיבה אותה הוא מאמן. שאת הישגיו הביאו לו צ'אבי, אנדרס אינייסטה וליונל מסי. לא הוא. הוא היה רק טכנאי, עמד על הקווים, סימן תנועות עם הידיים. מאמן? אולי. אבל בטח לא האישיות שעומדת מאחורי הצלחת המכונה.
הגעתו של טיטו וילאנובה והפתיחה המסחררת שלו שם, רק העצימה את אותן הטענות של אותם המבקרים. הרי איך עוזר, לא שם גדול בכדורגל העולמי, שמעולם לא אימן קבוצה בוגרת לפני כן, יכול להצליח בצורה שכזו אחרי שפפ יצא לו לשנת שבתון?
השיאים שהמשיך לשבור הפרעוש והיכולת המופלאה של אינייסטה המשיכה את אותו הקו. טיטו מאמן קבוצה ענקית, בדיוק כמו פפ. מאמנים טובים? זה בטח לא המבחן, לא בברצלונה.
אני, בניגוד לאותם האנשים, לא מסכים עם הקביעה. לטעמי בארסה נהייתה טובה כזו בזכות השיטה שהטמיע בה גוארדיולה, בזכות הרבה מהדברים שהוא לימד אותם.
ועושה רושם שבשנה הבאה כל האמירות האלו יעמדו בפני מבחן. כי הפעם הוא יצטרך לבנות קבוצה מחדש, יישפט על המקום, כבר לא בחממה המגנה של ברצלונה אלא, לפחות על פי הפרסומים השונים, בבית של הציניקנים ושולפי העטים - אנגליה.
 |
| פפ וארסן. קרב מוחות באמירויות (רויטרס) |
|
| |
ולפחות על פי הרצונות שלו באותם הפרסומים, היעד שלו הוא ארסנל. לאמן את הקבוצה המפורקת של ארסן ונגר. האוהדים הלונדונים לבטח מאושרים. גם כי הוא מעדיף אותם על פני צ'לסי, בעיקר כי לכולם שם נמאס מארסן ונגר.
ואני רוצה בסה"כ לראות אותו מגיע לשם. גם כדי שארסנל תקבל מאמן ראוי, וגם כדי שהוא יוכיח יותר מכל שהוא לא גימיק מאחורי מכונה יפה, אלא מאמן אמיתי ומוצלח.
הכתוב הינו טור דעה