הלב של הפועל

כשחיים רמון לקח על עצמו את הפועל תל אביב, היו כמה חסרי מושג שנבחו לכל עבר שמדובר בסוף של הפועל וכי ימי אלי טביב עוד ייזכרו כימים הטובים. אז אמרו וכמובן לא התנצלו. הפועל השתקמה כלכלית, השתקמה תדמיתית ויותר מהכל החלה להתנהל בדרך הנכונה והראויה ביותר: דרך הרגש.

כי מה זה ספורט בעצם? החלטות המסגרת הן אולי החלטות עסקיות, אבל כל אדם שנכנס לעסק המפסיד הזה, עושה זאת מאהבה. בגלל זה גדולי המנהלים יושבים ביציע ומתנהגים כאחרוני האוהדים. ככה זה גם בעסק הפרטי שלהם? כנראה שלא.

חיים רמון. התנהל נכון גם בנושא ידין (חגי ניזרי)

במהלך הקיץ האדומים הוכיחו שהרגש האדום הולך מעל כל החלטה מקצועית קרה, נכונה ככל שתהיה. ההתנהלות עם ניצן שירזי הוכיחה שוב כי בראש המערכת עומדים בראש ובראשונה אנשים שאוהבים את הפועל, אבל יותר מהכל עובדים דרך הרגש ולא כאנשי עסקים חסרי רחמים שהניצחון מעל הכל. מה עדיף? יענקל'ה שחר גם איש של רגש והוא בפי כולם "המנהל הטוב ביותר בכדורגל הישראלי".

זה התחיל בשליחה המוצדקת של אביחי ידין השורר ליציע ואי המכירה שלו ליריבה הצהובה, המשיך בהחזרת סמלי העבר לבלומפילד, המלחמה חסרת הפשרות על גילי ורמוט, הכבוד האדיר שוואליד באדיר קיבל ועד השיא שהגיע בהתנהלות מול שירזי.

כי הרי הפיתרון ה"קל" היה להגיד לניצן אחרי אשפוזו: "תודה ושלום", אבל רמון ושות' קבעו: רק ניצן יודיע אם הוא ממשיך לאמן ולא אף אחד אחר ולא משנה כלום. ניצן הוכיח גדולה שוויתר על החלום וההנהלה שוב הוכיחה עד כמה הלב האדום הוא הדרך החדשה בחודורוב. הוויתור היה כואב, אבל דווקא בו הוא הוכיח עד כמה הוא אוהב את הפועל ת"א וראוי להיות חלק ממנה.

החזרה של אבוקסיס כמאמן ראשי בהפועל אחרי שהוא נזרק בבושת פנים וולא שום בושה על ידי טביב היא ההחלטה הכי נכונה שהאדומים יכלו לקבל. הציוות של יוסי עם שביט מעורר זכרונות מאותו מסע ב-01\2002. אבוקסיס חוזר מהדלת הראשית לבית שלו שכל כך התגעגעגע אליו.

אבוקסיס. חזרתו להפועל - ההחלטה הכי נכונה שאפשר היה לקבל (משה חרמון)

אחרי שנה שבה הפועל הייתה ללעג ולקלס בנושא ניהול, מתחם חודורוב נראה כמו דיר חזירים ושחקנים שלא ראויים ללבוש את המדים האדומים קיבלו חולצה במתנה, ההנהלה הנוכחית גם מחזירה את הפועל לאוהדים, כמו שאותם אוהדים תמיד דרשו, אבל באותה נשימה מחזירה את הפועל להיות המועדון המשפחתי שכולם הכירו לפני שאנשי ההרס הופיעו והוברחו כלעומת שבאו. התחושה היא שגם רסיסי ההרס שטביב נטע בהפועל נעלמו בעקבות ההחלטות הנכונות של הבוסים החדשים בהפועל.        

חיים רמון, פרופסור בר ניב, אמיר לובין ושאר החברים, אוהד הפועל שיושב באופן קבוע במרומי שער שבע ניסח את זה בצורה היפה ביותר: "לא משנה כל החלטה מעכשיו, הם החזירו לי את הפועל". יותר מזה לא צריך.

הכתוב הינו טור דעה