אין ספק שברצלונה הנוכחית היא קבוצה שרובנו רואים עצמם כבעלי זכות לחיות בצל קיומה. המכונה הקטאלונית שזכתה באינסוף תארים בארבע השנים המדהימות של פפ גוארדיולה, כולל שישה תארים בו זמנית באחת מהן, הוכיחה לאוהדי ופרשני כדורגל רבים בעולם, שיש מקום לכדורגל היפה כדי לזכות בתארים, משוואה שנראה שכבר חלפה מהעולם.
במרכז כל קונצרט הכדורגל הזה עומדת שיטת הטיקי טאקה, עליה מדברים צופים, פרשנים ומאמנים בכל העולם. המשחק המהיר מרגל לרגל, הלחץ על הכדור מיד לאחר איבודו, והעובדה הפשוטה שבכל רגע נתון כל אחד מעשרת שחקני השדה יכולים למצוא עצמם מול השוער, גורמים לך לחשוב לרגע - איך לא חשבו על זה קודם, הרי ההיגיון מצביע על כל אחד מהעקרונות ועל כולם יחדיו בו זמנית.
אך גם לשיטת הטיקי טאקה חסרונות משלה, והן מתחילות לצוף עם חלוף השנים, וכמובן עם עייפות החומר. עם כל כך הרבה שחקנים שלוחצים על הכדור מעבר לקו החצי, בארסה חייבת שהבלמים שלה יהיו מושלמים. מוריניו זיהה בגמר הסופר קאפ שפיקה ומסצ'ראנו רחוקים משלמות וזאת בשל שתי סיבות: החיפוי שלהם אחד על השני לוקה בחסר, וגרוע מכך, ההתמודדות שלהם עם כדורי הגובה (נראה כבר כחוסר קואורדנציה במידה זו או אחרת) לא באותה רמה של חוכמת המשחק שלהם - מה שהוביל לשני השערים המהירים במחצית הראשונה (מה גם שאדריאנו הורחק כי הוא מצא את עצמו כשחקן האחרון, ועוד מול רונאלדו).
 |
| היגוואין כובש אחרי עוד טעות בהגנת בארסה (GettyImages) |
|
| |
בעיה נוספת של הטיקי טאקה במתכונתה הנוכחית היא העובדה שבארסה משחקת למעשה בשיטה של 4-6-0. מצד אחד מדובר באחת מההברקות הטקטיות של השנים האחרונות, שכן ההגנה לא מצליחה להעמיד קו נבדל מול שישה שחקנים שתוקפים, אך גם כאן קיימות שתי בעיות. האחת, מרבית הקשרים צריכים להיות ביום "מסירה" מדהים כדי למצוא את חבריהם מעבר לקו ההגנה, והחמורה יותר, שלא פעם המגנים הם אלו שמוצאים עצמם דווקא מול השוער. כותרות העיתונים היו שונות לחלוטין הבוקר בספרד אם ג'ורדי אלבה ומונטויה היו כובשים באחד על אחד שיצרו עבורם חבריהם בדקות הסיום, אך עם השנים כנראה שגם הם ילמדו לחגוג שערים שיתנו לבארסה ניצחונות חשובים.
מעבר לכל האמור לעיל, כמובן שלכושר הגופני יש מרכיב חשוב ביותר באלמנט הלחץ של שיטת הטיקי טאקה, אך מכאן דווקא באות בשורות טובות לברצלונה. במחצית השניה דווקא מסוט אוזיל וחבריו נראו ככאלו שנופלים מהרגליים, בעוד בארסה בעשרה שחקנים, הצליחה לשמור לעצמה סיכוי עד לשריקה האחרונה ואף הגיעה למצבים נהדרים לשיוויון (פדרו, מסי, אלבה ומונטויה ברבע השעה האחרונה). ניתן לומר בביטחון יחסי, שזו אולי הסיבה היחידה, שלמרות החששות של וילאנובה, בארסה לא הובסה בברנבאו.
 |
| מסי עם ואלדס. השוער הכי טוב בספרד כיום? (GettyImages) |
|
| |
במבט לעונה הנוכחית, וכמובן לעונות הבאות, חובה לומר באופן גלוי שהאלמנט הגדול ביותר עליו בנויה השיטה, הכישרון המדהים של צ'אבי, אנייסטה ומסי, תלוי כמובן ביכולת של השלישייה המופלאה הזו לשמור על כושר המשחק יוצא הדופן הזה. צ'אבי כידוע לא ילד, אנייסטה גם לא עלה מהנוער, ומסי אינו יכול לבד להביא לקאמפ נואו את כל התארים (אולי לראיה, לא סופית כמובן, העובדה שבארגנטינה הוא מורגש פחות). מצד אחד, ידוע שהאקדמיה של ברצלונה לא מפסיקה לייצר כשרונות, אבל הכשרונות האלו יצטרכו להראות שהם קורצו מהחומר הנכון, שילוב של אופי, ווינריות, וכמובן היכולת לעמוד בלחץ אדיר וציפיות מדי שלושה ימים במהלך העונה.
משפט אחרון לגבי ברצלונה, שאינו קשור דווקא לשיטת הטיקי טאקה. וילאנובה אמר בראיון בשבוע האחרון, שלדעתו ויקטור ואלדס הוא השוער הטוב בספרד כיום. זה אולי לא אופנתי לומר זאת, אבל לאחר צפיה במשחקים של בארסה מול אוסאסונה וריאל, האמירה הזו קיבלה משנה תוקף. ולגבי וילאנובה, צריך לפחות עונה אחת כדי לבדוק האם הוא שם את הדלק הנכון במנוע היעיל ביותר בעולם.
הכתוב הינו טור דעה