"כסף, כסף, כסף, שורף לי את קצה היד...."
זה נכון ואולי גם כואב, אבל כמו שאומר המשפט הידוע, כסף מסובב את העולם. אני לא אוהד את מנצ'סטר סיטי ובטח שלא את יונייטד, אבל במחזור האחרון של הפרמייר ליג ליבי היה עם סר אלכס פרגוסון וחניכיו ולו בגלל עניין הכסף.
אין לי שום דבר נגד מנצ'יני, לא נגד טבס וגם לא נגד נאסרי, טוב האמת היא שבקשר לאחרון זה לא נכון, אבל זה לא לעכשיו. יש דבר אחד שבגללו רציתי לראות את חגיגות האליפות דווקא באדום, דווקא בקבוצה שכבר חגגה 19 פעמים ודווקא באחת הקבוצות שאני פחות אוהב בכדורגל העולמי, מסורת.
המסורת שאני מדבר עליה אולי מתחילה להבנות גם באיתיחד, אך שם הבסיס הוא כסף ולא כמו אצל היריבה העירונית, שם לקח פרגוסון קבוצה ובלי להשקיע סכומי כסף מופרזים הפך אותה לאחת הקבוצות המצליחות והמועטרות בעולם.
 |
| פרגוסון מאוכזב לאחר איבוד האליפות, המסורת הפסידה (GettyImages) |
|
| |
כנראה שאני נאיבי, אבל הפיכת הכדורגל שלנו לעסק כלכלי נטו ממש לא מוצאת חן בעיני. הלוואי ונחזור לימים בהם הקבוצות היו בנויות על שחקני הבית, הימים בהן התשוקה, הרצון והאהבה לסמל, של הקבוצות לא זה של הדולר או היורו, היו הדבר שעמד מול עינייהם של השחקנים.
לסיום נחזור לכדורגל. מבחינת היכולת, לסיטי מגיעה האליפות הזו פשוט כי היא הייתה יותר טובה העונה. שני ניצחונות על היריבה העירונית, יכולת שכיף לראות ובעיקר יכולת כיבוש מדהימה. מזל טוב לאוהדי הסיטי הישראלים, תסלחו לי אבל אני מקווה שזה חד פעמי.
הכתוב הינו טור דעה