העבריינים נהנים, האוהדים נענשים

עוד ערב עצוב לכדורגל הישראלי נרשם בבית הדין של ההתאחדות, שקבע משחק נוסף שיתקיים ללא קהל, הפעם זה של מכבי ת"א נגד מכבי חיפה בגביע הטוטו.

באופן כללי, אני לא מאמין שניתן למגר את תופעת האלימות באמצעות משחקים ללא קהל. העובדות מדברות בעד עצמן – תשעה משחקים שוחקו רק העונה ללא אוהדים, אבל התופעות שהביאו לעונש הזה בפעמים הקודמות לא פסקו.

הבעיה הופכת חמורה יותר כאשר משחקים ללא קהל מתקיימים אצלנו, במדינת ישראל. גם ככה קהל ממעט להגיע למגרשי הכדורגל, גם ככה ההנהלות עושות ככל שביכולתן כדי להביא את האוהדים, וכשעונש כזה ניתן, אנחנו פשוט יורים לעצמנו ברגל.

לצערי, משחק ללא קהל הפך לעונש שגרתי, למעין הרגל עבור בית הדין, שאולי לא מבין זאת, אבל פוגע בענף כולו עם החלטות שכאלה. לא ייתכן שהקהל הגדול של מכבי ת"א, קהל טוב ברובו המכריע, שרכש כמעט 10,000 מנויים העונה, ייפגע בגלל אותם עבריינים. בכלל, עונש שכזה פוגע בכל מי שלא אמור להפגע ולא נוגע כלל באלו שאחראים למעשה.

אוהדי בית"ר. מי הבא בתור? (עמית מצפה)

הרי מי נפגע מהחלטה שכזו? המועדונים עצמם, ובראשם ההנהלות, שעושות הכל – במכבי ת"א, בבית"ר ירושלים, וגם בשאר הקבוצות – כדי למגר את התופעה הזאת; השחקנים, שאין להם שום קשר לעניין; הרוב הגדול של האוהדים, שלא היה לו יד במעשים האלו, ונוסף על כולם – גם אוהדי הקבוצה היריבה, הפעם מכבי חיפה, שלא יוכלו לראות את הקבוצה שלהם, עד שכבר זכינו למשחק אטרקטיבי בגביע הטוטו.

ומי נהנים מהעונש? אלו שביצעו את העבירה. אלו שביצעו את המעשים האלה מרגישים טוב עם עצמם, מרגישים גדולים על כך ש-"בזכות" המעשים שלהם לא יתקיים משחק. זו תחושת כוח. הם ימשיכו לעשות זאת גם בפעמים הבאות, כפי שאנחנו רואים שבוע אחר שבוע, האחרים יענשו והמצב ימשיך להיות אבסורד לחלוטין.

לצערי, כשחקן יצא לי לשחק מול יציעים ריקים. במצבים כאלה, רציתי שהמשחק יגמר עוד לפני שהוא התחיל. אי אפשר לשחק כדורגל בלי קהל, ולמען האמת, אם היו מציעים לי לשחק משחק גדול מול אצטדיון ריק או לעשות אימון טוב, ללא ספק הייתי בוחר באימון.

אוהדי מכבי ת"א. שוב האנשים הלא נכונים נפגעים (משה חרמון)

אז איך פותרים את הבעיה ביציעים? עושים הכל כדי למצוא ולהעניש באופן נקודתי את האחראים למעשים. ההתאחדות והטוטו יכולים וצריכים לתמוך כלכלית במהלכים שיאפשרו זאת - דוגמת הצבת מצלמות ביציעים - כאשר ההנהלות של הקבוצות יודעות בדיוק היכן נמצאים האזורים הבעייתים שיש לבחון מקרוב. רק דרך שיתוף הפעולה בין המועדונים להתאחדות תביא לפיתרון, ולא דרך הענישה.

בנוסף למצלמות, יש להקים כוח מיוחד שלא יהיה עסוק בצפייה במשחק, אלא כל מטרתו תהיה מעקב אחרי האוהדים ומעצר של המתפרעים מביניהם. גם אם 100 אנשים יתפרעו, אפשר לעצור אותם ולדאוג שלא יכנסו יותר למגרשי הכדורגל בארץ, ברגע שתיעשה עבודה טובה ורצינית.

לסיכום, נכון לעכשיו - המועדונים סובלים, השחקנים סובלים, הקהל סובל ואפילו האוהדים שיושבים מול הטלויזיה ורואים את המשחק מתנהל למול יציעים ריקים סובלים. המצב הנוכחי לא יכול להמשך, השימוש בעונש הבעייתי חייב להיפסק, וכאשר מספר המשחקים שמשוחקים ללא קהל מגיע ל-10 בתום סיבוב אחד בלבד, רק מילה אחת יכולה לתאר את התחושה: נמאס. לכולנו.