קשטן רצה להפיל את התיק על בניון

זה יום עצוב לכדורגל הישראלי. רק להזכירכם, לפני שנה וקצת הוגרלנו לבית הכי קל והכי נוח שהיה לנו אי פעם. קשה לי להאמין שנקבל שוב הגרלה כזו נוחה בשנים הקרובות. עם כל זאת צריך לומר שאין משחקים קלים בנבחרת וגם משחקים נגד יוון, שוויץ ולטביה הם מכשול במיוחד עבוד הכדורגל הבינוני שלנו. 
 
קיוויתי שנראה משהו מיוחד מהניסיון של דרור קשטן, אבל מהר מאוד התבדינו. קשטן נכשל ונכשל בגדול.  בניגוד לקודמיו החל מש.ג, שלמה שרף, ריצ'רד נילסן ואברהם גרנט, הנבחרת הפעם אפילו לא הראתה סימנים של קבוצה שבאה לשחק כדורגל, לא גילתה טיפת מוטיבציה וקשטן לא הראה אחוז אחד של מנהיגות. בקיצור ציון נכשל אחד גדול.

את ההפסד ללטביה אין הרבה מה לנתח, כי זה כבר לא באמת משנה, אבל בכל זאת כמה נקודות קטנות: עומר גולן לא מתלבש בקבוצתו בבלגיה אבל פותח בנבחרת - לא מקובל. כנ"ל גל אלברמן.  בן סהר שהיה הכוכב במשחק נגד יוון לא פותח. קולאוטי מצטיין במנשנגלדבאך לא מוזמן.
שפונגין שלא שיחק שנים בנבחרת פתאום נוחת ישר להרכב הפותח. יניב קטן שהיה המצטיין במחצית הראשונה, השחקן שקשטן לא סבל כל הקמפיין נהיה פתאום הבורג המרכזי. תמיר כהן לא זומן בתחילה ופתאום פותח במחצית השניה.  מאמן צריך דרך, והוא צריך ללכת איתה עד הסוף - מהמשחק הראשון עד לאחרון. הדרך יותר חשובה מהתוצאה, כי הדרך היא היחידה שתביא את התוצאות הטובות.  

קשטן נכשל ונכשל בגדול, הוא לא הראה אחוז של מנהיגות (עמית מצפה)

מאירוע אחד אי אפשר היה להתעלם - מהריב הסוער בין בניון לקשטן. הפרשנות שלי לסיפור הזה היא שנכון, בניון היה חלש, אבל בעבר קשטן מעולם לא נגע בו, אלא שדווקא הפעם הוא בחר להוציא את יוסי פשוט בשביל להפיל עליו את תיק הכישלון הזה. מה קרה פתאום שהחברות והיחסים הנפלאים בשניה אחת מתערערים ועוד רגע זה היה נגמר במכות על הספסל שלנו? לא מצאתי שום סיבה להחלטה הזו חוץ מכך שקשטן וסיני בחרו להעביר את תשומת הלב ליוסי ולא לקחת אחריות בעצמם.

מה ציפיתם? שיוסי ינשק אותם? שיחבק אותם על ההחלטה הזו? למרות כל זאת אני חושב שצריך לתת לקשטן לסיים את הקמפיין בכבוד המועט שאולי עוד נשאר לו ומיד בתום הקמפיין הזה להתחיל לבנות מחדש עם מאמן אחר , כזה שיפיח רוח
חדשה בנבחרת, שיביא רעיונות חדשים, שלא יהיה פחדן וישחק כדורגל התקפי מהדקה הראשונה עד האחרונה, כמו שהנבחרת עשתה רק עד לדקה ה-15.

עוד רגע זה היה נגמר במכות על הספסל שלנו (עמית מצפה)

בכדורגל אין מקום לפחדים, כי מי שמפחד - מפסיד. צריך לקחת את ההימור, להעיז ולהסתכן כדי לשחק בשביל לנצח ולא בשביל לגנוב שערים. בסיכום, שני הקמפיינים האחרונים הם כישלון אחד גדול. יו"ר ההתאחדות אבי לוזון צריך לקחת את זה לתשומת ליבו, כי ככה זה לא יכול להימשך. צריך שינוי דרסטי בחשיבה. נקווה לימים טובים יותר בכדורגל הישראלי, ימים שישכיחו את היום המשפיל הזה.