מי שהיה אתמול בבלומפילד נהנה. אולי הנבחרת הצעירה הפסידה (ובמקביל הבוגרת איכזבה), אבל חווית הכדורגל חזרה. אפשר לומר שהכחול-לבן חזר לנו לפנים, ואני לא מדברת על המאפרים שהסתובבו בסמוך לאיצטדיון וצבעו את כל מי שהיה מוכן לכך.
אני לא זוכרת שראיתי אי פעם את בלומפילד מלא עד אפס מקום וצבוע בצבע אחד, מלוכד. בדרך כלל האצטדיון מפוצץ במשחקי דרבי או במשחקי עונה חשובים.
זה נכון שלא כל יום מגיעים לארץ שחקנים של אינטר ויובנטוס, גם אם הם צעירים, זה גם נכון שלא כל יום הנבחרת הצעירה משחקת על עליה לאליפות אירופה, אבל המסקנה הכי חשובה שלי לכמות הקהל אתמול היא מחירי הכרטיסים.
כשמחיר כרטיס עולה עשרה שקלים, נעים וכייף ללכת למשחק. אתה מרגיש שלא רק שלא הפסדת, אלא הרווחת. לדוגמא, כרטיס למשחק ליגה בשער 13 עולה בסביבות ה-90 שקלים, אתמול במחיר שכזה יכולנו לרכוש כרטיסים לכל המשפחה, לקנות גרעינים, נקניקיה וכוס שתייה.
ישבה לידי משפחה של 6 נפשות אתמול - אמא אבא ו-4 ילדים, חלקם פעם ראשונה במגרש. הם נהנו, צבעו את פניהם, קפצו ועודדו את ישראל. אפשר לומר שהרווחנו אתמול אוהדים שבמצב אחר לא היו מגיעים למגרש מלכתחילה.
 |
| כחול לבן ביציעי בלומפילד. אתמול הרווחנו אוהדים חדשים (עדי בן ברון) |
|
דוגמא נוספת מגיעה בפן האישי. חברים טובים שלי רכשו 10 כרטיסים, שיהיה. תמיד יהיה מישהו שיקפוץ על המציאה לראות משחק בבלומפילד. זה גם כיף ללכת כל החבר'ה יחד. תוך שעה קלה מהרגע שהכרטיסים נרכשו לא נותר כרטיס אחד יתום.
המסקנה היא פשוטה: אתמול בבלומפילד הוכח שהקהל הישראלי אוהב כדורגל, נושם כדורגל, צמא לכדורגל - הגיע הזמן שישימו גבול למחירי הכרטיסים בכדורגל שלנו ובזאת יגרמו לכך שבלומפילד לא יהיה מלא רק במשחקים גדולים אלא בכל שבת.
 |
| איצטדיון הקופסא. ליגת העל לא שווה יותר מ-50 ש"ח למשחק |
|
ליגת העל לא שווה יותר מ-50 שקלים למשחק. הפחתת מחירי הכרטיסים למחירים עממיים תביא ליותר קהל במגרשים ובכך תשפר את רמת הכדורגל.
ראשי ההתאחדות היקרים, אם תמשיכו לגבות מחירים לא פרופורציונאליים לרמה, אנחנו נמשיך לראות את הקופסא, האורווה, קרית אליעזר ו-וינטר עם קרחות, דבר שישאיר אותנו קרחים מכל הכיוונים.
הכתוב הינו טור דעה