אני שמח שנפל בחלקי לכתוב את הטור הראשון שלי כאן ב-ONE על מי שהיה אחד מהשחקנים הגדולים בעולם הכדורגל, מודל לחיקוי והערצה לרבים מאיתנו.
יחד עם זאת, לצערי, אני נאלץ לומר כי מכבי נתניה, מועדון שהתקדם בשנים האחרונות ותקע יתד בצמרת הכדורגל שלנו אחרי הרבה זמן, מועדון שעובר תהליך של בניית צוות שחקנים ישראלי חזק ובריא, זאת תהיה טעות אחת גדולה.
זאת טעות במיוחד לאור החיבור המקצועי והאישי הנהדר של ראובן עטר והשחקנים, שמוכיח שנה אחרי שנה שהוא יכול לסחוב את נתניה להישגים ממשיים.
דניאל יאמר טעה בהגשמת הפנטזיות הפרטיות שלו והתעלם מעובדות אלה ובחר במאמן זר שקריירת האימון שלו היתה רצופת כישלונות לעומת קריירת השחקן שלו שהיתה מלאת תארים והצלחות.
גם אם יאמר חשב שצריך להחליף את עטר, אופציית המאמן הזר היתה צריכה להיות האופציה האחרונה שלו לאור הכישלונות הרצופים שהיו פה עם מאמנים זרים והאחרון שבהם לואיס פרננדז. מאמן גדול לכל הדעות שהוכיח את עצמו בזירה האירופאית אך לא התחבר למנטליות ולכדורגל שלנו.
בשנים האחרונות הצטרפו לכדורגל הישראלי לא מעט מאמנים צעירים ומוכשרים שרעבים להצלחה והיה מקום לתת להם צ'אנס. אין לי ספק שמאמנים כדוגמת גיא לוי וניצן שירזי ש"חיים" את השחקן הישראלי, המנטאליות שלו ומכירים את הליגה שלנו בצורה יסודית, היו מצליחים הרבה יותר מכול מאמן זר.
 |
| דניאל יאמר. הגשים את החלומות הפרטיים שלו |
בכל מקרה, נאחל ללותר מתיאוס הצלחה, שיתאקלם מהר בארצנו ובכדורגל שלנו ושיידע שסבלנות זה לא הצד החזק כאן. ולראובן עטר, תמשיך בדרך המוצלחת בקבוצה אחרת.