צוות ONE מציג: הסיפורים שעשו לנו את תשס"ז

רגע לפני שאנחנו נפרדים מהשנה הזו, סיכמנו את הרגעים הטובים, הרעים והטראגיים שעברו עלינו ב-354 הימים האחרונים (שנה עברית זה 354 יום)

מערכת ONE | 13/09/2007 08:52

שרף, פאר ומאנה. סיפקו לנו את הסיפורים של תשס

"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה" - זה המשפט שאיתו נהוג לפתוח כל שנה עברית חדשה.

הנחת היסוד הטמונה במשפט הזה היא, פחות או יותר, שטוב שהגענו לנקודה הזאת ועכשיו אפשר לשכוח את כל הרגעים הלא נעימים שעברו עלינו ב-354 הימים (זוהי כמות הימים בשנה העברית) האחרונים ולהתחיל מחדש, מתוך תקווה כלשהי שהשנה הבאה תהיה טובה בהרבה מזו שהסתיימה, או לפחות גרועה באותה מידה ולא יותר.

אם נצא רגע מההתייחסות הכללית ונדבר ספציפית על תשס"ז שנמצאת בשלב פרפורי הגסיסה שלה, אז אפשר להבין את מי שכתב את המשפט הזה, אם כי הוא לא צודק לגמרי.שנת הספורט האחרונה שלנו באמת היתה מלאה בהכול: מהכי טוב עד הכי רע שאפשר, עם כל מה שאפשר בדרך.

הסיפורים שעשו לנו את תשס"ז (עריכה: ירון מישר, קריינות: רועי חדד)

כדי שנצא לתשס"ח כמו שצריך, זה הזמן להיזכר בכל מה שעבר עלינו בשנת הספורט האחרונה. ONE לקח על עצמו את משימת ריכוז החומר, לכם רק נותר להביט להיזכר. קבלו את הסיפורים הגדולים של תשס"ז:

שנת המחבט
כדי לפתוח עם משהו חיובי, נדבר על השנה שבה הטניס הישראלי ביצע את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר שלו והפך, באופן רשמי, לענף הייצוא הבכיר שלנו.

חייבים לפתוח עם שחר פאר, שהמשיכה את הנסיקה שלה אל צמרת הטניס העולמי. בראש ובראשונה, העפילה הטניסאית הבכירה שלנו לרבע הגמר של אליפות אוסטרליה ואליפות ארה"ב הפתוחה, שני טורנירי גראנד סלאם.

ראינו את שחר מנצחת תותחיות ברמה של סבטלנה קוזנצובה, אנה צ'קבטאדזה, ניקול ואידיסובה ופטי שנידר. בשיאה, פאר הגיעה למקום ה-15 בעולם ובהחלט אפשר לקוות שהשנה הבאה תהיה השנה שבה נקבל, בפעם הראשונה בהיסטוריה, טניסאית ישראלית בטופ 10 העולמי.

שחר גם סייעה לנבחרת הפדרציה להעפיל לראשונה לבית העליון ולמעשה, להפוך לאחת מ-8 הנבחרות הטובות בעולם. גם ציפי אובזילר, שבגיל 34 הפיקה מעצמה את העונה הכי טובה בקריירה שלה ונכנסה לראשונה למאיה הראשונה בעולם, תזכור את תשס"ז לטובה.

גם אנדיוני, שממשיכים להיות חלק קבוע בצמרת טניס הזוגות העולמי ובד בבד, לסייע לנבחרת הדייויס להביס את איטליה ולוקסמבורג ללא קושי. גם נועם אוקון, דודי סלע ויוליה גלושקו עשו לנו יופי של שנת טניס.

המוות מכה במגרש
מהכי טוב להכי גרוע. שנת תשס"ז תיזכר לדיראון עולם גם כשנה שבא נאלצנו להתמודד עם מוות של שחקן על המגרש. חלוצה של הפועל באר שבע, צ'סוואה נסופוואה, התמוטט במהלך משחק אימון של הקבוצה וליבו נדם. למרות כל המאמצים לא הצליחו אנשי מד"א להחיותו והוא הלך לעולמו בגיל 27 בלבד.

זוכרים את צ'סוואה נסופוואה

השחקן יליד זמביה, שהגיע לארץ לפני זמן קצר ושיחק בבירת הנגב כדי לפרנס את משפחתו שנשארה באפריקה, היה אחד השחקנים הזרים שהתחבבו על חבריהם בצורה הכי מהירה שאפשר. מעבר ליכולותיו המקצועיות, צ'סוואה היה אדם פתוח, חביב ומנומס, שהותיר רושם חיובי עז על כל מי שנתקל בו בשהותו הקצרה בארץ.

המקרה הגיע בסמיכות מצמררת למוות הטראגי של אנטוניו פוארטה, קשרה של סביליה שגם קיפח את חייו במהלך משחק. כואב לדבר על מוות במהלך סיכום שנה ספורטיבי בגלל שבין השאר, ספורט אמור לסםפק את הבריחה שלנו מהמציאות ומהמוות. לא נותר אלא לזכור את צ'סוואה נסופוואה ולקוות שהוא היה האחרון שאיבד את חייו על הדשא.

צ'סוואה נסופוואה. הלך לעולמו על המגרש

אין גדולה כמו בית"ר
חילופי המשמרות שהתחילו עם כניסת ארקדי גאידמק לזירה הספורטיבית שלנו, הגיעו לנקודה הקריטית שלהם השנה, כאשר בית"ר ירושלים הפכה באופן סופי לכח הדומיננטי ביותר בכדורגל הישראלי, ובהפרש. עם התקציב הכי גבוה, הסגל הכי נוצץ והכדורגל הכי נכון, בית"ר דרסה את הליגה בדרך לאליפות ונראה שאין שום כח בנמצא שיימנע ממנה לשחזר את ההישג פעמים רבות בתקופה הקרובה.

שחקני בית"ר חוגגים. אליפות דומיננטית

הודות לארקדי גאידמק, האלופה שלנו יושבת טוב טוב בפסגת הכדורגל, כאשר גם אירופה עומדת בפתח. בעונה שעברה בית"ר נתנה הצגות נגד מכבי חיפה, ניצחה פעמיים את הפועל ת"א ואת מכבי ת"א ולמעשה, השמידה כל סיכוי לתחרותיות מצד הקולגות.

גם בקיץ בית"ר עשתה את כל המהלכים הנכונים ורק חוסר מזל ונאיביות מנעו ממנה להתקדם באירופה. חבל שההישג הבית"רי מוכתם ע"י אירועי טדי הקשים, שהיוו פסגה שלילית של אלימות בשנה האחרונה. בסיום המשחק מול הפועל פ"ת פרצו האוהדים למגרש, יצרו מהומה רבתית שהסתיימה עם 13 פצועים, כולל 2 במצב קשה.

אירועי טדי. כתם על האליפות של בית"ר (ניר בוקסנבאום)

כח צביקה
אמנם היא נכנסה לסקירה שלנו ממש בפוטו-פיניש, אבל נבחרת הכדורסל עשתה לנו יופי של סגירת שנה. להזכירכם, זה התחיל עם טורניר ההזדמנות האחרונה המאוס שהוא תוצר של הפאשלות של קיץ שעבר. צביקה שרף, שראוי לתואר 'קוסם', לקח את חבורת השחקנים שהסכימה להגיע והחל במסע הסיזיפי דרך דנמרק, אוקראינה ובלגיה.

אט אט הנבחרת צברה מומנטום ולבסוף הגיעה לאליפות עם שני ניצחונות על בוסניה ומקדוניה. כאשר הם כבר כמעט נופלים מהרגליים, מאיר טפירו, יותם הלפרין, יניב גרין, גיא פניני וכל השאר, סחטו מעצמם 14 משחקים בחודש ובשארית כוחותיהם הביאו אותנו אל 12 הגדולות של אירופה. לא הישג נדיר בפני עצמו, אבל הדרך שבה הוא הושג צריכה להפוך את כולנו למאוד גאים.

צביקה שרף. צריך לקרוא לו 'הקוסם' (יניב סופר)

דווקא על רקע האפרוריות, הפציעות וחוסר החש המופגן של חלק מכדורסלנינו, אלו שכן עשו את הדרך ובייחוד הקפטן בן ה-34 ראויים לשבח. טפירו, אולי הכדורסלן הכי מקופח שגדל כאן, הראה שלמרות שהוא לא לובש צהוב כחול בימים כתיקונם, בכל מה שקשור לנבחרת, הוא מספר 1.

הקרקס הנודד של רוני ולוני
מכבי ת"א תמיד נמצאת בכותרות. אין דבר שקורה בקבוצה הגדולה במדינה ולא יודעים עליו מיד לאחר מכן, אבל השנה הזאת שברה שיאים גם בסטנדרטים של קרית שלום. זה התחיל עם עונה טובה יחסית, שבה אלי כהן מוציא את כל מה שהוא יכול מחבורת לוחמים ואבי נמני אחד ואז הגיע רוני מאנה והעלה את הטירוף לשיאים חדשים.

רוני מאנה ואבי נמני. בלאגן בקרית שלום

זה התחיל כמו מהלך מבורך. איש עסקים שמביא איתו משקיעים וכסף אל תוך המועדון כדי לסייע ללוני הרציקוביץ' השחוק, אבל עד מהרה זה הפך לפארסה. העסקה התעכבה, נסחבה התמהמה ומה לא. בדרך נתגלו כל מיני חילוקי דעות בין הרוכש המיועד לבעלים הנוכחי ונאלצנו להתרגל לכך שבמכבי ת"א מדברים בשלושה קולות, במקרה הטוב.

את העונה הנוכחית מכבי פתחה די רע, עם הדחה משפילה מאירופה וללא חיזוק משמעותי כפי שהיינו מצפים מקבוצה שהתחזקה כלכלית. בסוף זה הגיע לשיא עם פיטוריו של אלי כהן וחילוקי הדעות הפומביים עד למינויו של ניר לוין. באמצע כל העסק הזה, קיבלנו את אבי נמני הבלתי-נלאה בתפקיד קפטן וג'נרל מנג'ר, במה שהיא כנראה עונתו האחרונה. לא ממש ברור לאן כל העסק הזה הולך, אבל אפשר לנחש בביטחה שגם השנה הבאה תהיה לא פחות עמוסה עבור הצהובים.

רוני ולוני. איך זה ייגמר בסוף?

מהפך אל הפחת
במבט לאחור, שנת הכדורסל שלנו לא היתה מרגשת בהרבה מכל שנה אחרת, להוציא את הריענון בעמדת מחזיקת הגביע. החולשה העונתית של מכבי ת"א לא באה לידי ביטוי במרבית מחזורי הליגה המקומית שלנו וגם השנה הצהובים סיימו את העונה במקום הראשון, עם הפרש נקודות ניכר. בזכות או בגלל, תלוי מה דעתכם בעניין, שיטת הפיינל פור, קיבלנו משחק אליפות מכריע בין הצהובים לבין הפועל ירושלים, מחזיקת הגביע.

לפני שנדבר על המשחק ההוא, שניה על הקבוצה של דן שמיר. בעונתו הראשונה כמאמן בכיר, מי שכונה 'מאמן של לפ-טופ' עשה עבודה טובה בסופו של דבר. זכיה בתואר היא לא עניין של מה בכך אם אתה לא משחק בצהוב כחול וגם באירופה, הירושלמים הגיעו להישג סביר, אך למרות זאת, בשלבים מסוימים של העונההפועל ירושלים נראתה כמו קבוצה בינונית וחסרת מעוף.

ג'יימי ארנולד אחרי הסל ההוא בהיכל נוקיה (יניב סופר)

ההישג אולי הכי גדול של דן שמיר הוא שהוא הצליח להביא את החניכים שלו למשחק גמר הפיינל פור בכושר נפלא. במשך 38.5 דקות ירושלים היתה טובה יותר, הובילה ונראתה על סף סנסציה, אבל אז הגיעו שורה של החלטות לא נכונות של השחקנים, החלטה אחת נוראית של סמי בכר וסל אחד של ג'יימי ארנולד שגרם לדן שמיר להבין את מה שלמדו כל כך הרבה לפניו - לנצח את מכבי ת"א בהיכל נוקיה זו משימה בלתי אפשרית במקרה הטוב ובלתי מתקבלת על הדעת במקרה הפחות טוב.

המנד"ט הישראלי
שחקנים ישראלים בליגה האנגלית זה לא דבר חדש. יעידו על כך אבי כהן, רוני רוזנטל ואייל ברקוביץ', אבל בכל זאת, נדמה שבשנה האחרונה נרשם איזשהו שיא חיובי בכל מה שקשור לייצוג הישראלי במולדת הכדורגל. מעולם לא היו שחקנים ישראלים בשתיים מתוך שלוש הקבוצות הבכירות של הפרמיירשיפ עד אשר יוסי בניון עבר לליברפול וטל בן-חיים הפך לחלק מההגנה של צ'לסי.

יכול להיות שזה בגלל שאנחנו חיים בעידן שבו כל הוצאת חוץ מתועדת וכל בעיטת עונשין משודרת באופן חי, אבל בדור הנוכחי נראה שהפריסה הישראלית באנגליה אמיתית ומשמעותית יותר מאי פעם. גם את הבכורה המרגשת של בן סהר בסגל של צ'לסי לא שכחנו ובוודאי לא את אברהם גרנט, שעבר מפורטסמות' והפך לחבר בצוות המקצועי של הכחולים, לצד גאוני כדורגל כמו ז'וזה מוריניו ופרנק ארנסן.

אמנם העונה רק התחילה, אבל כבר הצלחנו להתרגש עם הבישול הראשון של יוסי לפרננדו טורס, הרגשנו קצת נבוכים כאשר אותו טורס עבר את טל בן-חיים כאילו הוא לא קיים והבקיע לרשת צ'לסי, אבל אנחנו עדיין סולחים ובהחלט גאים. ותקנו אותי אם אני טועה, אבל לעולם לא יימאס לנו לשמוע את שמו של קפטן הנבחרת, כפי שהוא מבוטא בעילגות חביבה ע"י השדרים הבריטים.

סימן שאתה צעיר
בואו נודה בזה, בימים כתיקונם הנבחרת הצעירה לא מעניינת אתכם יותר מדי. זה בסדר, אתם יכולים להודות בכך. אבל בקיץ האחרון כולנו היינו עם חניכיו של לוי באליפות אירופה. קודם כל, הנבחרת הזאת ראויה לכל שבח על ההישג ההיסטורי שלה. היו הרבה דבירם טובים השנה בספורט הישראלי, אבל כאן מדובר בהישג שמעולם לא הגענו אליו לפני כן.

המפגש הכפול מול צרפת שהבטיח את העלייה ייזכר לעד כמופת של ווינריות לא אופיינית עם ניצול מצבים מקסימלי ומשחק חכם ומלא הקרבה בו זמנית. למדנו להכיר ולהעריץ מקרוב את בן סהר, אמייה טגה, דקל קינן, עידן סרור וכל החברים הטובים שלהם. לקראת הקיץ, כולנו למדנו להכיר טוב טוב את דרנת'ה, נאני וכל השמנת הצעירה של אירופה, התכוננו יפה יפה אבל התוצאה הסופית לא היתה משהו.

גיא לוי והנבחרת. עשו היסטוריה

למרות ההופעה הפושרת באליפות עצמה, ההישג שבעצם העליה הוא היסטורי ומרגש. אנחנו בוחרים להצדיע לגיא לוי ולחניכיו ולשכוח להם את ההפסדים בהולנד. עכשיו המשימה היא להפוך את ההופעה באליפות לקבועה.

אדומים מבושה
את השנה הזאת, אוהדי הפועל ת"א ירצו בוודאי לשכוח, ולא בגלל הקבוצה שלהם. הקבוצה שלהם דווקא היתה בסדר, פחות או יותר, אבל דווקא הם, שבמשך שנים רבות הרוויחו ביושר את המוניטין שלהם בתור קהל נאמן, יצרתי וססגוני, ביישו השנה את הקבוצה שלהם ואת כל אוהדי הכדורגל בארץ. זה התחיל בדרבי האחרון, עם הפריצה המיותרת והמביכה של יקיר אילוז למגרש, אבל המכה הרצינית עוד המתינה לנו.

אוהדי הפועל בשירוקי. בושה

לפני כחודש הפועל שיחקה בבוסניה, במסגרת גביע אופ"א. כ-150 אוהדים ליוו אותה במסע הזה וכמה עשרות מתוכם גרמו נזק אדיר לתדמית האוהד הישראלי. זה התחיל עם השתכרות רבתי והפרות סדר עוד בדרך למגרש והמשיך עם השלכת האבוקות ושריפת הכיסאות אחרי שער היתרון של אבדג'י. בין אם השריפה היתה מכוונת ובין אם לאו, מדובר במקרה הטוב בטיפשות ובמקרה הרע בהתנהגות פלילית.

איכשהו ובניגוד לתדמית שלה, אופ"א דווקא התחשבה ביהודים והוציאה את הפועל בזול עם קנס בלבד, העיקר בזכות דו"ח השיפוט החלבי של לבאן פניאשווילי, שלא ראה או בחר שלא לראות חלק ממה שהתרחש. ע"י כך נמנע נזק מקצועי גדול להפועל ת"א אבל מבחינתנו מדובר בכתם שחור על קהל האוהדים האדום, שעבר שנה אדומה-שחורה.

יקיר אילוז. עוד רגע שאוהדי הפועל ירצו לשכוח

ירוק חיוור
השנה היוותה את שיאו של תהליך שהחל כבר לפני שנתיים - חילופי המשמרות בכדורגל הישראלי. בעוד שבית"ר גדלה והפכה לכח הדומיננטי ביותר בליגה שלנו, מכבי חיפה ויתרה על מקומה כקבוצה הבכירה והפכה להיות עוד מועדון גדול, אם לא פחות מכך. מעבר לתהליך הטבעי של התחזקות הקבוצה בעלת התקציב הגדול, דומה שמכבי חיפה ויתרה על המושכות קצת מהר מדי ובעיקר בגלל עצמה.

מבחינת מכבי חיפה, השנה הזאת היוותה מעין תמונת מראה של כל מה שהיינו רגילים לראות ממכבי חיפה במהלך כל השנים. השקט והניהול המופתי התחלף בסיכסוכים בין השחקנים לבין ההנהלה ובין השחקנים לבין עצמם. ניהול הרכש הגאוני של יענקל'ה שחר הפך לשורה של החלטות מביכות ע"ע אריק בנאדו, חאבייר דירסאו, לוקאש סורמה ושלומי ארבייטמן, ומעבר להכול, על הדשא נראתה הקבוצה של רוני לוי אפורה, חסרת קילר אינסטינקט ומשעממת.

רוני לוי. איפה הדומיננטיות? (יניב סופר)

מעבר לויתור הקל על בנאדו וזנדברג, דומה שדווקא עזיבתו של רוברטו קולאוטי היא זו שפגעה הכי קשה בקבוצה מהכרמל. אחרי 5 אליפויות ב-6 השנים האחרונות, האוהדים הירוקים ייאלצו, ככל הנראה, להתרגל למציאות שבה הם כבר לא ברמה אחת מעל הליגה, או אפילו ברמה של קבוצות הצמרת האחרות.

החל עידן קטשרף
מאמנים זרים זה עם שנוטה להיעלם מהזיכרון הקולקטיבי מהר מאוד. גם נבן ספאחיה, הקרואטי החביב שהעביר כאן עונה הרת אסון מבחינתו במכבי ת"א, כבר נשכח אם כי לא נסלח. על טון קאנן אף אחד כבר לא מדבר וגם לואיס פרננדז יחזור מהר מאוד להיות זה מנבחרת צרפת של פלאטיני הגדול. אבל לגבי ספאחיה, יש עוד סיבה שהוא נשכח כל כך מהר. המינוי שהגיע לאחריו היה כל כך סנסציוני שאף אחד כבר לא טרח לדבר על המאמן שהיה קרוב מאוד ללהפוך ליעקב אדלר השני.

עודד קטש. כדורסל סקסי (יניב סופר)

אך בערב אחד נתבשרנו על כניסתינו לעידן חדש במועדון הצהוב, עידן עודד קטש ושלמה שרף. הבליין מהגליל והרס"ר הגדול של הכדורסל הישראלי חברו יחד כדי להפוך לצוות שיוביל את מכבי לשנים הבאות. האמת? זה הכי מתאים שיש. על יכולות מקצועיות לא נדבר כי ברור שהן ישנן וגם כי המינוי הזה מרגש ברמה שונה לגמרי.

עודד קטש, אולי השחקן הכי כישרוני שאי פעם צמח כאן, סליחה, השחקן הכי כישרוני שאי פעם צמח כאן וסיים את הקריירה שלו בצורה טראגית הרוויח את המינוי הזה בדרך שבה מאמנים מגיעים למכבי מזה דורות, הוא ניצח את הצהובים בעונה הקודמת. עם שורה של צעירים רעבים, קטש בנה קבוצה בצלמו ובדמותו בגליל, שזה אומר קבוצה סקסית, מהירה ושובת עין. אוהדי מכבי צפויים לתענוג אמיתי אם הוא יצליח לשחזר את ההישג בהיכל נוקיה.

נבן ספאחיה. עוד מבט אחד לפני שנשכח (יניב סופר)

ומעליו, צביקה שרף, שהוא המקבילה הספורטיבית לראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון. מדמות מושמצת שנמצאת בשוליים הוא פילס בכישרון רב את דרכו אל לב ליבו של הקונצנזוס. ביחד הם אלו שיובילו את מכבי ת"א אחרי עונת הנפל הקודמת. כמה טוב זה יהיה? קשה לדעת. כמה מעניין זה יהיה? מאוד.

וגם הנגב עוד יהיה פורח
עוד לפני שהטרגדיה הכתה בבאר שבע, הגיעה תקווה חדשה לבירת הנגב. אלונה ברקת רכשה את הקבוצה מידי אלי זינו והבטיחה להצעיד את הקבוצה לתקופה חדשה. אחרי שנים של הידשדשות בבוץ של הליגה הלאומית, דומה שאנחנו עומדים בפני חזרתה של הקבוצה מבירת הנגב למרכז הזירה של הכדורגל שלנו.

אלונה ברקת. תחזיר את ב"ש למרכז הבמה? (גבע תלם)

מדובר ביותר מסתם רכישה של קבוצה. מבלי לפגוע באלי זינו, הפועל ב"ש איבדה את מקומה כאחת הקבוצות הגדולות בכדורגל שלנו בגלל ניהול לא תקין ובגלל חוסר יכולת כלכלית. עפ"י המצב האופטימלי, הקבוצה הזאת צריכה להיות חברת קבע בצמרת הישראלית, לצד התל-אביביות, מכבי חיפה ובית"ר. איפשהו במהלך הדרך היא הפכה לסוג של בני יהודה או מכבי נתניה, זה לא צריך להיות כך.

זה לא יקרה בין רגע, אבל אם הליידי מצהלה תדע לכלכל את צעדיה בצורה נכונה, באר שבע תחזור לליגת העל, תתקע שם יתד ותבנה את עצמה מחדש כמעצמה מקומית, כפי שידענו בעבר.

מערכת ONE מאחלת: שתהיה שנה מוצלחת וטובה לכולם

הוספת תגובה

טוען תגובות...