זרים לכדורסל: הזרים הגרועים בתולדות מכבי

חשבתם שנואל פליקס ורודני ביופורד הם הזרים הכי גרועים שהיו פה? ערן סלע מחדד לכם את הזיכרון ובוחר את החמישייה הגרועה בהיסטוריה של מכבי ת"א

ערן סלע | 02/12/2006 00:00

נואל פיליקס ורודני ביופורד ודאי נחשבים בעיני חלקכם כזרים הגרועים ביותר ששיחקו במכבי ת"א אי-פעם, אבל כשבאים לבנות קטגוריה כזו ולקיים בה דירוגים, צריך לקחת בחשבון כמה דברים עוד לפני שניגשים לבחירות עצמן.

הסטטוס של השחקנים הזרים היום והמעמד שלהם לפני 15 או 25 שנה אינו זהה. בעבר אפשר היה להחתים רק שני זרים, ומשמעותו של כל אחד מהם במערך הקבוצתי היה גדול בהרבה מאשר היום, לפחות באופן תיאורטי. בשנים האחרונות, כשמכבי ת"א מחתימה שחקנים כמו חוסיין בשוק, קירק פני או נסטוראס קומאטוס, היא יודעת מראש שהם שחקנים למשימות מיוחדות ולא מצפה מהם לאותה תפוקה כמו שציפתה, למשל, מקווין מגי או מקני בארלו. ככה שזה כשכל קבוצה יכולה להחתים זרים ובוסמנים ללא הגבלה. משמעותו של כל שחקן בתוך השלם - פוחתת.

ובאשר לדירוג. ישנם שחקנים שהיו פשוט חלשים ונתנו לקבוצה הרבה מתחת למה שציפו מהם. ישנם כאלה שהיו דווקא טובים והצליחו בקבוצות אחרות גם אחרי שנכשלו במכבי ת"א, אבל בכל מה שקשור לתקופה שלהם כאן לא הלך להם, וגם מכבי ת"א נכשלה במיצוי המקסימום שלהם.

לכל אחד מכם הבחירה שלו, הדירוג שלו, מחשבות וגם מסקנות משלו. ובזמן שאתם משתעשעים עם הרעיון, הנה הדירוג הפרטי שלי. הבחירה מתייחסת לזרים ובוסמנים בלבד (לא למתאזרחים, אחרת אריק גינגולד היה שובר את כל השיאים). ומכיוון שהעונה הנוכחית רצה בקושי חודשיים, נשאיר הפעם את נואל פיליקס מחוץ לרשימה (אולי בכל זאת ייצא ממנו משהו). בסופו של דבר, תמיד אפשר יהיה לכלול אותו ברשימות עתידיות.

חמישיית הפלופים הכי גדולים
ג'ואל קריימר: פורוורד ששיחק במכבי ת"א בעונת 1983/84 והגיע אחרי ניסיונות רבים של הנהלת הקבוצה להחתים אותו. הוא נחשב באותו זמן כשחקן היהודי הטוב בעולם, והגיע כשמאחוריו 356 משחקים ב-NBA, כולם בפניקס סאנס. האיש היה אכזבה עצומה, לא פגע בשום דבר ואלמלא יכולת מרשימה בפלייאוף של פרנק בריקובסקי, הזר השני של מכבי ת"א באותה עונה, הקבוצה היתה מאבדת את האליפות בארץ. הוא שוחרר עוד לפני שהעונה הסתיימה.

ווינפרד קינג: סנטר שהגיע לכאן במהלך עונת 1992/93, כדי להחליף את חוזה ורגאס. קינג הגיע אחרי שנים רבות באיטליה, שם הצטיין בליגה הראשונה ובליגה השנייה. כבר במשחק הראשון שלו נגד חובנטוד בדאלונה ביד אליהו נפצע בקרסול ולקח לו זמן לחזור לפעילות. מאותו רגע ועד לסיום העונה היה חלש מאוד ומוגבל בתנועה ברוב חלקי העונה, שהסתיימה באובדן האליפות לגליל עליון.

קינג היה שחקן עצלן שלא אהב להתאמן, ולשיאו הגיע במשחק נגד הפועל גליל עליון בכפר בלום, כשחוסר ערנות ובלבול מוחלט גרם לו ללכת ולהוציא כדור מאחורי הסל של הגליל, רגע אחרי שמכבי קלעה אליו. אחת הפדיחות הגדולות ביותר שנראו אי-פעם. באירוע זכור אחר, הוא הצליח להיות מורחק במהלך משחק אימון שגרתי נגד מכבי רמת גן.

ספאחיה. גם בחירת הזרים שלו לא פגעה ב-100 אחוז

ווילי אנדרסון: האיש הגיע אחרי שהופיע ב- 607 משחקים ב-NBA, רובם בסן אנטוניו ספרס, ולאחר עונה בה הגיע לגמר גביע אירופה עם א.א.ק אתונה. זה קרה בעונת 1998/99, המאמן היה יורם חרוש, ודי מהר התברר שאנדרסון, שאמור היה לשחק כסמול פורוורד, איבד המון מהמהירות, מהאתלטיות וגם מהדיוק בקליעה מבחוץ. לחרדת אנשי מכבי ת"א, הוא אמר כבר אחרי אחד מאימוני פתיחת העונה כי זו תהיה העונה האחרונה שלו במגרשים. רק זה היה חסר לחרוש, זר עייף ושבע שמת לסיים את הקריירה. תוך חודש וחצי, אולי חודשיים, הוא שוחרר מהקבוצה.

ניקולה לונצ'אר: עוד שחקן מאותה עונה, שתחילתה דומה מאוד אגב לזו של העונה הנוכחית. לונצ'אר הגיע עם רקורד מרשים. הוא שיחק בנבחרת יוגוסלביה וזכה איתה באליפות העולם באתונה, ממנה יצא ישירות לתל אביב אפוף תהילה. אלא מה, הסתבר שהאיש הוא קלעי בלבד, שאינו מסוגל לעזור בהובלת כדור ואין לו שום כישורים אחרים מלבד קליעה מבחוץ, שלא לדבר על יכולות בהגנה. לונצ'אר זרק וזרק ושום דבר לא נכנס, עד שאיבד מביטחונו כמו שקורה לקלעים מסוגו לעיתים מזומנות, והעסק הלך והדרדר. לונצ'אר הפך לשבר כלי וכמו אנדרסון, גם הוא נשלח הביתה די מהר. בהמשך הקריירה הוא הצליח להתייצב ושיחק מספר עונות בהצלחה בליגה הספרדית.

לונצ'אר. זרק ולא נכנס

אד הורטון: האיש שהחליף את קווין מגי במכבי ת"א היה אחד הפלופים הכי גדולים בתולדות מכבי ת"א. הקבוצה הביאה אותו לכאן אחרי עונה אחת בוושינגטון בולטס, בה שיחק 10 פעמים בחמישייה הראשונה, תארו לכם. הורטון לא הצליח להשתלב, צביקה שרף ניסה לדחוף אותו שוב ושוב, אבל כלום לא הלך. הוא היה פשוט חלש בחלק גדול של המשחקים, וזכורה בעיקר החטאה שלו בניסיון לדאנק כשהוא לבד מול הסל בדרבי התל-אביבי. הורטון ניסה עם כל הלב, והכדור ניתז לאחור כמעט עד לקו מחצית המגרש, מה שכמובן לא הוסיף לביטחון העצמי שלו. גם בהמשך הקריירה שלו הוא נכשל, לא הגיע לאף קבוצה רצינית וכמובן שלא חזר ל-NBA.

החמישייה הגרועה השניה
ספנסר דאנקלי: הסנטר הצעיר (2.10), בעל הדרכון האנגלי ובוגר מכללת דלאוור, היה בחירת דראפט מאוחרת של אינדיאנה פייסרס, ויצא להשתפשף באירופה. מולי קצורין העדיף אותו ברגע האחרון על פני ג'ון הדסון, זר מנוסה ומצליח מבני-הרצליה, שכבר היה סגור בקבוצה. דאנקלי פתח את העונה חלש מאוד ולא הצליח לבטא את עצמו. הוא הלך והשתפר ככל שהתקדמה העונה, ובפלייאוף כבר היה מאוד יעיל, אבל בכל הקשור לגביע אירופה לא תרם הרבה. בהמשך הקריירה הוא נע ונד ושיחק בקבוצות לא מרשימות במיוחד, כולל ביקור חוזר בחלוף מספר שנים במ.כ. חיפה, בה לא סיים את העונה. שיאו המקצועי היה, אולי, בכך ששיחק בנבחרת אנגליה.

לורנס מקריי: סנטר אתלטי מאוד, ששיחק במכבי בעונת 1975/76, כשהמאמן היה האמריקאי פרד דווילי. מקריי היה קפיץ גדול, אתלט מדהים, אבל לא ידע לעשות שום דבר אחר חוץ מזה. הוא הגיע מברצלונה ושותף במסגרת האירופית בלבד, אבל את העונה של מקריי ודווילי יזכרו בעיקר בזכות התבוסה המבישה בפאביליון של מדריד מול ריאל – 78:125 לספרדים.

זדראבקו ראדולוביץ': מי שהביא את הגארד הקרואטי לכאן ב-1999 היה פיני גרשון, אחרי שהגיע למכבי ת"א כמחליפו של יורם חרוש. ראדולוביץ' היה סקורר גדול מאוד בצעירותו, אבל נחת כאן הרבה אחרי שיאו ושיחק לצד עודד קטש וגיא גודס כשלא ברור אם הוא רכז או קלע. בכל אופן, זו היתה החתמה די מיותרת בעונה החלשה האחרונה של מכבי ת"א במסגרת האירופית מאז ועד היום.

דייויד בנואה: גם הוא הגיע באותה עונה כמו ראדולוביץ'. בנואה היה למעשה מחליפו של ווילי אנדרסון, אבל מלבד יכולת טובה בריבאונד וכמה הטבעות יפות היה לא מדויק, מפוזר, איבד כדורים רבים והסתבך בקטטה מכוערת עם מוטי דניאל באחד המשחקים. גרשון החמיא לו כשאמר שהוא "מלקק את הרצפה כאן יותר מכל אחד אחר", אבל בדרך כלל כשאין משהו טוב לומר על מישהו מבחינה מקצועית, מפרגנים לו על מוטיבציה ורוח לחימה וכו'. בתוך תוכו גם גרשון ידע, שזה לא זה ומכבי ציפתה ליותר משחקן עם רקורד של כמעט 500 משחקים ב-NBA.

דייויד בנואה. תקרית מפורסמת עם מוטי דניאל

טום צ'יימברס: לגבי האיש הזה תמיד אפשר להתווכח. אני מכניס אותו לחמישייה השנייה בלבד ולא לראשונה, כי אחרי תקופת ההתאקלמות הממושכת למדי, הוא הראה גם חוכמת משחק ויכולת שהזכירה לכולם משהו מהימים הגדולים שלו ב-NBA. והיו לו עוד נסיבות מקלות כמו העובדה שהגיע לכאן לא בכושר ואחרי חודשים רבים שלא התאמן, מה גם שהיה בן 36 ונפצע מיד בתחילת דרכו במכבי.

מצד שני, קשה להתעלם מכך שהשחקן עם רקורד ה-NBA הגדול ביותר שנחת פה אי-פעם (1215 משחקים, 4 הופעות באולסטאר), היה כל כך חלש בחלקים גדולים של עונת 1995/96 במכבי, כאשר זכורה בעיקר הופעת ה-0 מ-14 שלו ביד אליהו נגד ברצלונה. בעונה בה היה כאן מכבי הפסידה בגמר גביע המדינה להפועל ירושלים.

חמישיית הפספוסים הגדולים
חוסיין בשוק: עד שהיה לה ריבאונדר אמיתי וסנטר טבעי של ממש, מכבי ת"א לא הצליחה להפיק את המקסימום מהטורקי, שהגיע עם המון כוונות טובות, אבל התקשה להשתלב. הוא שיחק כאן שנתיים, בחלק מהזמן היה פצוע ולא שותף במשחקי הליגה הישראלית. זה השאיר לו בעיקר את הליגה האדריאטית בעונתו השנייה כאן (2002/03), בה שיחק לא מעט והראה יכולת טובה. ברור, עם זאת, שמכבי פספסה בוסמן מצוין להרבה שנים.

בשוק. הגיע עם כוונות טובות

דיירון ניקס: האיש הגיע כסמול פורוורד בעונת 1992/93, ודי מהר הבין המאמן יעקב אדלר שהוא פשוט לא מתאים, ולא בגלל שהוא לא טוב. ניקס עשה קריירה ארוכה בליגה הספרדית ונדד בהמשך גם ליוון, אבל ניקס נפל בין עמדות הפורוורד ולא היתה לו קליעה יציבה מבחוץ. הוא היה שחקן לא רע בכלל, אבל מכבי של אותה עונה חיפשה למעשה עוד קלעי, ובסופו של דבר מצאה את דייויד אנקראם. והסוף ידוע.

קירק פני: אם הוא היה משחק כאן על תקן ישראלי, סביר שמכבי ת"א היתה שומרת אותו אצלה, אבל הוא לא. פיני גרשון החביא אותו על הספסל בחלק גדול מהעונה שעברה ונתן לו מעט הזדמנויות להתבטא. עברו כמה חודשים עד שפני התרגל לעלות מהספסל ולתת תפוקה מיידית. בגדול, די ברור שקלעים טהורים כמותו יש מעט בכדורסל האירופי, ומהבחינה הזו ברור שמכבי ת"א יכולה היתה לנצל אותו טוב יותר מאשר עשתה.

פני (מימין) עם פארקר. פיני התעלם ממנו (יורוליג)

נסטוראס קומאטוס: שחקן שהיה מלך הסלים ביוון, סקורר בחסד, אבל די מהר התברר שפיני גרשון מייעד לו תפקיד שולי יחסית במערך. קומאטוס, שזכה לכינוי קוסמונאטוס מכיוון שהפך כאן לחצי אסטרונאוט ולא תרם כמעט דבר ברוב העונה, לא מיצה במכבי אפילו מחצית מיכולתו. לעומת זאת, בפיינל פור במוסקבה הוא נתן דקות גדולות בדרך לזכייה באליפות היורוליג, רק כדי להמחיש עד כמה הקשר בין הצדדים לא ממש הבשיל.

בנו אודריך: ההגדרה 'פספוס' קצת בעייתית, כי בעונה אחרי שאודריך שוחרר מכבי הביאה לכאן את שאראס שלקח אותה לשתי אליפויות רצופות. כך או אחרת, מכבי לא ממש קלטה מה יש לה ביד מצד אחד, ואודריך היה צעיר ולא מספיק מנוסה מצד שני, כדי שהקשר הזה יוליד דברים טובים יותר בעונת 2002/03. בינתיים, הוא משחק כבר כמה וכמה שנים רצופות בסן-אנטוניו מאחורי אחד הרכזים הכי טובים ב-NBA, וגם זכה באליפות.

האנשים שלא היו צריכים להגיע
את דייויד אנקראם השארתי לסוף. אם ממש רוצים, אפשר לדחוף אותו בקלות לאחד החמישיות כאן, אבל אני חושב שאם יש משהו משותף בינו לבין רודני ביופורד הוא, שהשניים האלה לא היו אמורים להגיע למכבי ת"א מלכתחילה. משום מה, גם יעקב אדלר בזמנו וגם נבן ספאחיה בקיץ האחרון, האמינו באמת ובתמים שהשחקנים האלה יועילו למכבי ת"א.

בנו אודריך. מכבי לא קלטה מה יש לה ביד

כל אחד והסיפור שלו. אנקראם היה סקורר ענק ומדהים, אבל אינדיבידואליסט ברמות קיצוניות. לביופורד יש יכולות והוא סקורר טוב, אבל עובדה שלא התחבר לשום מקום בו שיחק מאז יצא מהקולג', בלי קשר לבעיות הסמים שלו בעבר.

אלה לא הטיפוסים שמכבי ת"א רגילה לצרף אליה. ההבדל הוא, כאמור, התקופות השונות. את ביופורד קל להחביא היום על הספסל ולנצח משחקים בלעדיו. אנקראם שיחק בתקופה של שני זרים בקבוצה, וכשהוא לא שיחק או הושעה, הניצחונות של מכבי ת"א לא היו עניין מובן מאליו. בכל מקרה, שני אלה מובילים כנראה את מצעד הזרים המיותרים ביותר בתולדות מכבי ת"א.

הוספת תגובה

טוען תגובות...