מאנו פרננדס, שוער ספרדי ששיחק חצי שנה באיראן, חשף כי התקופה שלו במדינה הותירה אותו המום. השוער בן ה-39, שכבר פרש מכדורגל פעיל, סיפר כי המעבר למזרח התיכון ב-2016 התברר בדיעבד כהחלטה שעליה הצטער במהרה.
פרננדס גדל באקדמיה של ספורטינג חיחון והגיע עד לליגה הבכירה בספרד במדי דפורטיבו לה קורוניה. לאורך כל הקריירה שלו שיחק בספרד, עד שקיבל הצעה להצטרף למכינ סאזי מהליגה האיראנית הבכירה. במהלך התקופה הקצרה שלו במועדון רשם 17 הופעות, לפני שחזר לספרד באמצע העונה וחתם במרבייה מהליגה השלישית.
לדבריו, הוא לא היה מוכן לפערים התרבותיים שפגש. אחד מחבריו לקבוצה הועמד לדין לאחר שקעקועים שנחשפו במהלך משחק משכו תשומת לב, ובמקרה אחר עובד במועדון שלח אותו לחדרו במלון לאחר שנראה משוחח עם אישה בלובי. החוויה הזו, כך תיאר, המחישה לו עד כמה עמוקים הפערים בין אורח החיים בספרד לבין זה שבאיראן.
איראן מוגרלת במונדיאל (IMAGO)ברקע התקיפות האחרונות נגד איראן והתגובה שבאה בעקבותיהן, פרננדס התייחס למה שהוא רואה מרחוק ואמר: "אני לא יודע אם הדרך שבה זה קורה היא הטובה ביותר, כשישראל וארצות הברית הולכות עד הסוף, אבל אני מאחל להם בהצלחה. שהם יהפכו לחופשיים יותר ממה שהם עכשיו, שיהיה להם משטר דמוקרטי ויוכלו לקבל את ההחלטות שלהם". מבחינתו, החוויה שלו במדינה התחברה ישירות לדיון רחב יותר על חופש ועל הדרך שבה האוכלוסייה חיה בתוך מגבלות.
הוא תיאר פערי תרבות חדים, כולל אירוע שבו אחד מחבריו לקבוצה הגיע לבית משפט אחרי שקעקועים נראו במהלך משחק. במקרה אחר, לטענתו, עובד במועדון שלח אותו לחדרו במלון אחרי שנראה מדבר עם אישה בלובי, והחוויה הזו נשארה אצלו כסמל להפרדה בין גברים לנשים ולגבולות החברתיים שסבבו אותו בתקופה ההיא.
עלי חמינאי (רויטרס)"כמו עדר כבשים, נעול"
על האפשרות לשינוי פנימי באיראן בעקבות מה שקורה כעת, פרננדס אמר: "בגלל כל מה שקורה, אני לא יודע אם הם מתחילים להתעורר או שהם רואים שאנשים בחוץ סוף סוף שמים לב אליהם". הוא הוסיף: "הדרך של המשטר לשלוט באוכלוסייה היא להגביל גישה לעולם החיצון". כדי להסביר את זה בצורה חדה עוד יותר, הוא תיאר: "זה כמו שיש לך עדר כבשים, נעול. וזה מאוד קל. אבל אם אנשים מתחילים ללמוד מה יש שם בחוץ...". פרננדס גם הודה שהמציאות המורכבת הזו יצרה אצלו תחושה כפולה: "לכן מה שקורה מפתיע אותי, כי ראית כל כך הרבה אנשים מסורים למשטר, ובאותו זמן זה לא מפתיע אותי, בהתחשב בזה שנראה בלתי אפשרי לחיות ככה, עם כל כך הרבה הגבלות, כל כך הרבה זמן".
הוא טען שלא היה לו קל לקצר את התקופה שלו במכינ סאזי, וסיפר שהכל החריף אחרי מות אביו, כשהבין שהדרכון שלו נשמר ולא נמצא בידיו. לדבריו, מהרגע הזה הוא התחיל לתכנן איך לצאת משם, עד שנוצרה לו הזדמנות.
כך תיאר את הבריחה: "ניצלתי הזדמנות שנוצרה כשהמועדון לא שילם לי כדי לחמוק החוצה". פרננדס הוסיף: "ארזתי הכל בשעות המוקדמות של הבוקר כי הטיסות לאיסטנבול יצאו בלילה, ולא אמרתי לאף אחד בקבוצה". הוא סיכם בהקלה: "למזלי, לא עצרו אותי בבדיקות האבטחה בשדה התעופה. לא הייתי ממליץ לאף אחד על מה שחוויתי שם".