הוא חזר, השאיפות עלו: ווקר ינפץ את התקרה?

ההחתמה הכי יקרה של מכבי תל אביב הקיץ, אחד השחקנים הכי מוכשרים שיש ליורוליג להציע העונה, פלג גוף עליון חזק במיוחד, מסגרת רחבה ושרירית. לא בדיוק אב טיפוס אבל יותר הגרסה המשודרגת במיוחד של שחקנים מסוגו כאשר הטייטל הכי מתאים עבורו הוא מגנט הגנות, למה? כי מהרגע שהוא עולה לפרקט ההגנות חייבות להתמקד בו. מדובר בכח מתפרץ טהור, אקספלוסיביות נהדרת ובטוח שביורוליג עדיין לא ראו את לוני ווקר במלוא הדרו.

ווקר מביא עימו סט יכולות עצום. היו לו משחקים בהם היה בלתי עציר וגם הם הרגישו שהוא יכול להיות אפילו יותר דומיננטי. במהלך העונה הגארד-פורוורד נכנס לשטף ולמארג הקבוצתי. לא חברתית, כי חברתית, האמינו או לא, הוא כבר היה שם מהשנייה הראשונה ודי היה רק לראות את ארשת פניו כשהוא נשאל על הקושי של לשבת בצד ולראות את הקבוצה רצה בלעדיו, מנצחת וגם זוכה בתארים, אך כשהיא עושה זאת בלעדיו. במונחים של קבוצה מדובר באירוע מחשל והחיוך שעלה על פניו של ווקר עת שהזכיר את חבריו לקבוצה מבין שנראה שיש שם מערכת יחסים מיוחדת בתוך חדר ההלבשה הצהוב.

הממוצעים של מי שחזר לשחק ביום ראשון האחרון בליגת העל עומדים על 15.3 נקודות (48.9% ל-2, 35.2 מ-3 ו-72 מהקו), 2.6 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים ביורוליג. נזכיר שמדובר למעשה בשנה הראשונה המלאה שלו בתחרות הבכירה של אירופה לאחר שבעונה שעברה הוא מצא חוזה בפילדלפיה 76 במהלך העונה ועזב את ז'לגיריס קובנה. ווקר כזכור שיחק 18 משחקים עד כה ביורוליג, ובמשחק ה-18 מול באיירן מינכן, זה שסגר את הסיבוב הראשון של העונה הסדירה ווקר נפצע והקבוצה? היא מצאה את הדרך שלה בלי מי שנחשב לאחד מספקי כח האש העיקריים שלה. 

לוני ווקר. צפה בחבריו מהצד (רועי כפיר)

הזהות נמצאה בהיעדרו, אך איתו זה אמור להיות אפילו טוב יותר

מכבי תל אביב מצאה את הזהות שלה בשבועות האחרונים, בשני צידי המגרש. הדברים הפכו עקביים יותר ובהיעדרו של הגארד-פורוורד היו בעצם שלוש דרכים אפשריות בהן יכלו להתפתח הדברים, אפילו ארבע אם נרצה ממש לרדת לרזולוציות הקטנות. הראשונה היא שהקבוצה קורסת בלעדיו לחלוטין ומבחינה חברתית הוא זז הצידה. אפשרות שנייה היא שהקבוצה קורסת בלעדיו והוא נשאר חלק מהמארג הקבוצתי והחברתי. באופציה השלישית הקבוצה מצליחה להסתדר בלעדיו ומבינה שלא חייב את ווקר, כלומר פגיעה היררכית חברתית. בסופו של דבר יש את האופציה הרביעית, זו שגם התרחשה והייתה הכי טובה עבור כל הצדדים.

ווקר מעולם לא הפסיק לעודד ולתמוך בחבריו והם, כפי שסיפר אתמול רגע לפני ההמראה לניס, תמיד היו שם גם בשבילו, "זה הדברים הכי כואבים כשחקן תחרותי ושל כל מי שעוסק בספורט וחווה פציעה. זה היה קשה אבל יש לנו שחקנים נהדרים שמסתגלים מהר מאוד, אושיי ורומן וכל שם שתגיד כך שגם בימים שהרגשתי בדאון חבריי לקבוצה שיפרו את מצב רוחי". הוא היה שם עבורם והם היו שם עבורו, והקבוצה? בראשותו של עודד קטש היא המשיכה למצוא את הדרך.

לוני ווקר (רועי כפיר)

הגארד-פורוורד המשיך להיות חיובי והקבוצה שלמדה להסתדר כשהיה פצוע עכשיו מקבלת חתיכת חיזוק והופכת את התקרה האפשרית של מכבי תל אביב לכזו שלו: גבוהה הרבה יותר. הדרך לשם רצופת עבודה והזכייה בתואר היא אבן דרך בתהליך הצמיחה שהראה שבהחלט יש על מה לבנות, בטח עם שחקן שמחויב עבור חבריו לקבוצה וכשהם עצמם מחויבים לו מה שנקרא גרסת המוסקטרים התל אביבית כזו שקצת שונה אולי מזו של אלכסנדר דיומא. בכל זאת, הם הרבה יותר משלושה. אבל המוטו שלהם ושל הצהובים הינו הך, כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.