התוצאה הערב היא ללא ספק מאכזבת עבור בית״ר ירושלים. איבוד נקודות במשחקים מהסוג הזה הוא סיפור שבית”ר עלולה להצטער עליו בהמשך הדרך ובשלבים המכריעים של העונה.
מנגד, חייבים לומר ביושר: מ.ס אשדוד הפתיעה בענק. לחץ גבוה, אגרסיביות על כל המגרש, אומץ ובעיקר הכנה טקטית מרשימה. מאוד התרשמתי מהאופן שבו ניר ביטון העמיד את קבוצתו. זה בסך הכול המשחק השני שלו על הקווים, ויש תחושה של משהו מרענן, של מאמן שמנסה להוביל בדרך מסוימת וזה ראוי להערכה. אם ג’קי בן זקן חכם, והוא חכם, הוא צריך לתת לביטון הזדמנות אמיתית להוביל את הקבוצה קדימה.
אצל בית״ר המשחק פשוט לא שטף. ראינו מעט מאוד מהנעת הכדור מאחור עם השוער והבלמים, אחד הסממנים הברורים של הירושלמים העונה. הקבוצה התקשתה לבנות התקפות מסודרות, והרבה מאוד כדורים נשלחו קדימה בלי כתובת ברורה. במשחקים כאלה תמיד יישמעו הקולות שידברו על “נורות אדומות” לצוות המקצועי, אבל כאן אני חושב אחרת.
צריך לקחת נשימה עמוקה ולהרגיע את המערכת. בית״ר עושה עונה גדולה. כן, יש דברים לשפר. כן, נדרשות התאמות. אבל אין סיבה להיכנס לפאניקה. ברק יצחקי ואלמוג כהן הוכיחו העונה שהם יודעים לזהות בעיות ולשים את המיקוד במקום הנכון, ואני בטוח שכך יהיה גם הפעם.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהבעיה שכבר כתבתי עליה בעבר: המחסור במגן ימני בולט מאוד. להערכתי, זו עלולה להיות אחת העמדות שיפגעו בסיכויי בית״ר בהמשך העונה. נכון להיום זו ללא ספק העמדה החלשה בקבוצה. אני לא מבין איך בינואר לא חיזקו את הקבוצה בעמדה הזו.
גם בעמדת החלוץ הדברים פחות התחברו. שועה פתח כחלוץ, והפעם זה פחות עבד. דווקא כשהוא ירד לקישור המשחק של הקבוצה מעט נפתח. החילופים של יצחקי הוסיפו מחץ, והחל מהדקה ה-60 ראינו סוף סוף קבוצה שמצליחה לסכן את שער אשדוד.
הכניסה של עדי יונה וזיו בן שימול תרמה משמעותית להנעת הכדור ולקצב, אבל זה, לצערי, לא הספיק לשער שני. בכלל, זיו בן שימול הוא שחקן שבעיניי צריך לקבל יותר דקות. יש משהו בילד הזה: הוא נכנס בלי פחד, עם ביטחון, וכמעט בכל משחק שהוא עולה מהספסל הוא מצליח לייצר שינוי.
לסיכום, זה היה משחק סופר קשה במגרש קשה, ועוד לא מעט קבוצות יאבדו כאן נקודות. בית״ר צריכה להמשיך בדיוק באותה הדרך: לעבוד קשה, להישאר מאוחדת ולהאמין בעצמה. זה לא יהיה קל, אבל זה בהחלט אפשרי. הדרך עוד ארוכה.