אז מיהי לבאנטה, קבוצתו החדשה של תאי עבד? ראשית, מדובר באקסית של יוהאן קרויף. אמנם ההרפתקה של הגאון ההולנדי במועדון הצנוע מוולנסיה הייתה קצרה ומזיקה מאוד, אבל הוא חלק מההיסטוריה שלה, וכיום רבים מהאוהדים מתגאים בכך. מעשית, קרויף פגע קשות בלבאנטה. בכל המאה ה-20 היו לה שתי עונות בלבד בליגה הבכירה, אי שם בין 1963 ל-1965. ב-1981 הייתה תקווה לעלות לשם שוב, וכאשר דהרה הקבוצה בצמרת החליט הנשיא פאקו אסנאר להנחית כוכב חיזוק בקנה מידה חסר תקדים.
הוא טס לאמסטרדם, שכנע אישית את ההולנדי לחתום תמורת סכום עתק, והרעיון היה לכתוב את הפרק המפואר ביותר בתולדות המועדון. למרבה הצער, זה לא הלך לפי התוכניות. קרויף דרש מהיריבות במשחקי החוץ להעביר לחשבונו חלק נכבד מההכנסות, נתקל באופן טבעי בסירוב והחל להבריז. הוא דרש לפטר את המאמן המצליח פאצ'ין בגלל עברו בריאל מדריד כשחקן, והקבוצה התפרקה בלעדיו. קרויף עזב לבסוף בטריקת דלת אחרי 10 הופעות בלבד, בעוד לבאנטה צוללת מהצמרת הישר למקום התשיעי. היא ירדה לליגה השלישית בחלוף שנה, ותהליך השיקום ארך עשורים.
לבאנטה המתינה עד 2004 כדי לעלות סוף כל סוף לליגה הספרדית הראשונה, אבל עבור האוהדים ההצלחה על הדשא היא לא הדבר החשוב ביותר. מובן שהם נהנים מאוד לצפות בניצחונות כשזה מתאפשר, והמאה ה-21 מוצלחת מאוד בהקשר זה. אחרי שעלתה מחדש בעונה שעברה, מבלה כיום לבנתה את עונתה מספר 15 בלה ליגה ב-22 השנים האחרונות. כלומר, היא הפכה לחלק אינטגרלי מהנוף, התקציב גדל בהתאם, וכך גם השאיפות. ואולם, בשורה התחתונה לבאנטה היא קודם כל קהילה. זה מועדון משכונה של פועלים, והאוהדים היו תמיד קשיי יום. הם מזדהים מאוד עם המועדון השורשי שלהם, והולכים איתו באש ובמים. אי אפשר לייצר דירוג מהימן, אבל יש הגורסים כי הקהל של לבאנטה הוא הנאמן והמחויב ביותר בספרד. לפחות הם עצמם בטוחים שזה המצב.
צפו בניצחון של ריאל מדריד על לבאנטהמהקבוצות האהובות בספרד
הם גם גאים בכך שלבאנטה היא המועדון הוותיק ביותר בעיר. היא נוסדה ב-1909, עשור שלם לפני העטלפים של ולנסיה. אגב, גם על הסמל של לבאנטה מופיע עטלף, וזה מעולם לא הפריע לאף אחד. היריבות הספורטיבית בתוך העיר לא ייצרית כמו במקומות אחרים בספרד, כי לבאנטה פשוט בילתה זמן רב מאוד בליגות הנמוכות, ולא היוותה יריב שקול לוולנסיה עשירה. כך נוצר מצב בו אוהדי ולנסיה לא מעטים תמכו גם בלבאנטה. התופעה הזו פחות נפוצה כיום, אך היא עדיין קיימת. בכלל, רבים בספרד שמחים לאמץ אותה כקבוצתם השנייה. זהו סוג של מועדון קאלט, וקל להתאהב בו. אפילו הכינוי שלהם, הצפרדעים, חינני מאוד. מקורו בכל שהאצטדיון הקודם של המועדון מוקם על שפת נחל שעלה על גדותיו פעמים רבות, הציף על הדשא ומילא אותו בצפרדעים.
לכן ההתרגשות הייתה גדולה כאשר הובילה לבאנטה לפתע את הטבלה במחזורים הראשונים של עונת 2011/12. זו הייתה סנסציה מטריפה, והצפרדעים סיימו אז במקום השישי שהעניק כרטיס לליגה האירופית. החוויה הזו הייתה אדירה והסתיימה רק בשמינית הגמר, כאשר רובין קאזאן של ביברס נאתכו הדיחה את לבאנטה בהארכה. זה הרגיש כמו אגדה. מובן שהיא לא החזיקה מעמד, אבל הזיכרונות נותרו, והם מתוקים הרבה יותר מהקדנציה של קרויף. לבאנטה הוכיחה אז, בעיקר לעצמה, שהיא מסוגלת לכתוב פרקים יוצאי דופן בהיסטוריה שלה.
הסגל הספציפי שהדהים את ספרד בתחילת העשור הקודם היה מבוגר מאוד, וממוצע הגילאים של שחקני ההרכב היה מעל 31. אלא שזו הייתה תופעה חריגה למדי, כי לבאנטה חייבת להתבסס על השבחת כישרונות צעירים ומכירתם על מנת לאזן את התקציב. בסגל הנוכחי יש שני שחקנים שעשויים להזרים סכומים נאים לחשבון הבנק של הצפרדעים. כריסטיאן אלברס, קשר התקפי בן 22 שהוחתם ב-2022 אחרי שלא היה רצוי בסביליה, הוא יהלום אמיתי. כמוהו גם קארל אטה איונג, החלוץ הקמרוני בן ה-21 שהגיע מוויאריאל ביום האחרון של חלון ההעברות בקיץ וקושר מאז למעבר לברצלונה.
אטה איונג (IMAGO)בינתיים, הם לא מצליחים לחלץ את הצפרדעים מהתחתית העמוקה. היו ללבאנטה מספר הופעות מעודדות בתחילת העונה, אך היא עדיין לא ניצחה בליגה באצטדיונה הביתי, סיוטאט דה ולנסיה, שעבר שיפוץ נרחב לפני מספר שנים, הפך למודרני הרבה יותר ומכיל 26 אלף צופים. היא מדורגת כיום במקום ה-19, במרחק שש נקודות מהמקום ה-17 שמעל הקו האדום בו נמצאת באופן אירוני למדי ולנסיה. יש לה אמנם משחק חסר ביד, מול השכנה הנוספת ויאריאל, אך המצב לא מזהיר בלשון המעטה.
השינויים שקרו תוך כדי העונה הזו
אז ההנהלה מנסה לבצע שינויים. בשלהי נובמבר, בצעד שאכזב את האוהדים, פוטר המאמן הפופולרי חוליאן קאלרו שהצעיד את הצפרדעים לעליה בעונה שעברה. במקומו הוחתם לואיס קסטרו הפורטוגלי, שעשה עבודה מדהירה בדנקרק בליגה הצרפתית השנייה בשנתיים הקודמות, אך פוטר העונה מנאנט בתום קדנציה קצרה ובעייתית. הוא חתום בינתיים על ניצחון 0:3 בסביליה, אך חובת ההוכחה עדיין עליו.
במסגרת הרעיונות שהביא הבוס החדש, חל שינוי מהותי במערך הטקטי של לבאנטה. עם קאלרו, היא הלכה בעיקר על 4-4-2 עם אלברס כקשר ימני. קסטרו העביר את הכוכב הגדול של הקבוצה למרכז, שם הוא אמור לנהל את העניינים על תקן פליימייקר. לצורך כך, עברה לבאנטה לשיטת 4-2-3-1, ולאחר שינוי התפקיד של אלברס התברר שאין בסגל שחקן שמסוגל למלא בטבעיות את העמדה באגף הימני. קארים טונדה בן ה-20, חניך לה מאסיה לשעבר שפתח את העונה בקבוצת המילואים בליגה החמישית, קודם לסגל הראשון ופתח במשחקים האחרונים, אבל היה ברור לגמרי שזה לא מספק, ונדרש תגבור דחוף.
לואיס קסטרו (IMAGO)כאן נכנס תאי עבד לסיפור
על כן, הוחתם עבד מאיינדהובן למטרה זו, והוא עשוי להיות מועמד רציני להיכלל בהרכב כאן ועכשיו. הישראלי בן ה-21 תרם שבעה שערים וארבעה בישולים ב-19 משחקים במילואים של מועדון הפאר ההולנדי בליגה השנייה. המעבר לליגה הספרדית מהווה קפיצת מדרגה משמעותית מאוד, ועבד יידרש להתאקלם במהירות ולנסות להתמודד מול שחקני הגנה איכותיים הרבה יותר מיריבים שלבשו את מדי ואלבייק, קאמבור ואלמרה סיטי. זה יהיה מאתגר, אבל הקידום מבורך ביותר, וזה הצ'אנס של הקשר הצעיר לבחון את עצמו על הבמה הגדולה. זה גם קרש קפיצה אפשרי עם חשיפה טובה במקרה של הצלחה.
עבד מגיע למועדון צנוע שמעריך עבודה קשה, והקהל יתמוך בו כל עוד הוא יגלה מחויבות וייתן את המקסימום. אוהדי לבאנטה לא נוטים לקלל את השחקנים שלהם ועומדים מאחוריהם. זו המסורת, וגם ירידת ליגה אפשרית לא תשנה זאת. האווירה תהיה חמה הרבה יותר בהשוואה למשחקי המילואים של איינדהובן, ומוטיבציה לא תחסר. נותר רק להחזיק אצבעות שזה יהיה החיבור הנכון.