הרגע בו העביר יוסוף אן-נסירי את ביצוע הפנדל לברהים דיאס ונישק את ראשו היה סמלי ביותר. זו הייתה יכולה להיות הבעיטה האחרונה בגמר אליפות אפריקה. היא הייתה יכולה להעניק למרוקו המארחת את הזהב הראשון מזה 50 שנה, וכמעט כל האוהדים באצטדיון ברבאט המתינו לשער ההיסטורי. ואת השער הזה היה אמור לכבוש שכיר חרב, למרות שהיה הגיוני הרבה יותר להעניק את ההזדמנות לגיבור המקומי האמיתי.
אן-נסירי הוא הכדורגלן המרוקאי במלוא מובן המילה. הוא נולד וגדל בפאס, למד באקדמיה של המלך מוחמד השישי, ופילס את דרכו למעלה כנגד כל הסיכויים. במונדיאל 2022 הוא היה כוכב העל של מרוקו בדרכה להפוך לנבחרת האפריקאית הראשונה שעלתה לחצי הגמר. הוא נגח בניתור מטורף את השער החשוב בתולדותיה, מול פורטוגל ברבע הגמר.
הוא אף הבקיע בכל 4 אליפויות אפריקה הקודמות. בטורניר הנוכחי הוא שותף כמחליף, כי המאמן וואליד רגראגי הלך על מערך עם חלוץ אחד, ואיוב אל-כעבי הועדף (בצדק) על פניו, אבל ברגע הנכון הוא היה על הדשא. בחצי הגמר הוא דייק בפנדל האחרון בדו קרב כאשר מרוקו ניצחה את ניגריה. הוא כבר הוכיח קור רוח במצבים כאלה, ורגראגי היה אמור לתת לו להשלים את המשימה.
יוסוף אן-נסירי (IMAGO)אלא שברהים חשב אחרת. היו לו סיבות טובות לכך, כמובן. קשר ריאל מדריד היה הכוכב הבלתי מעורער של מרוקו בטורניר הזה. הוא כבש ב-5 המשחקים הראשונים והוכתר למלך השערים של האליפות. הוא אף היה זה שסחט את הפנדל הדרמטי והשנוי במחלוקת שגרם למהומה הביזארית ביותר שידע גמר כלשהו אי פעם. ובכל זאת, מדובר בשחקן חיזוק זר, ויש לזה משמעות לא מבוטלת.
ברהים נולד במלאגה לאם ספרדית ואב שהיגר לספרד ממרוקו בגיל 3. הוא בחר לרשום על החולצות את שם המשפחה של האם כי המטרה הייתה לייצג את נבחרת מולדתו, ולשם כך עדיף להיות דיאס ולא עבדוקודיר. הוא להט בנבחרת ספרד עד גיל 17 והיה דומיננטי בנבחרת עד גיל 21 אצל המאמן לואיס דה לה פואנטה. ההתאחדות המרוקאית ידעה על שורשיו מזמן ועשתה ניסיונות לגייסו, אך הוא הקפיד להשיב בשלילה. למעשה, רגראגי ניסה לשכנע אותו לנסוע למונדיאל הקודם ונתקל בסירוב מוחלט. רק כאשר הפנים ברהים כי דה לה פואנטה לא מעוניין בו כמאמן החדש של ספרד, וגם ראה את מרוקו מצליחה בגביע העולם, הוא החל לחשוב שהשינוי עשוי אולי להועיל לו מקצועית.
סירב לשחק עבור ספרד. ברהים דיאס (IMAGO)הוא לא לובש את חולצת מרוקו מתוך הזדהות עם המדינה, אלא בלית ברירה, מתוך שיקולים אישיים. גם בהרכב בו רובם המוחלט של השחקנים אינם ילידי מרוקו, הוא חריג בנוף. אשרף חכימי, שעונד כיום את סרט הקפטן, הלך על מרוקו מאז היה בן 17, וכיום כבר מתקרב ל-100 הופעות. אצל דיאס המוטיבציה שונה, וכאשר לקח את הכדור אתמול הוא לא חשב על מיליוני המרוקאים שמשתוקקים לראות זכייה באליפות אפריקה בפעם הראשונה בחייהם, אלא בעיקר על עצמו ועל התהילה האישית. עם חיוך ממזרי, הוא בזבז את הבעיטה הקריטית על פאננקה, הישר לידיו של השוער הסנגלי אדוארד מנדי, וההחמצה הזו תרדוף אותו עוד שנים ארוכות. מי יודע, אולי זה אפילו ישפיע עליו בריאל.
אגב, מוזר שההחלטה על זהות הבועט התקבלה ממש לפני הביצוע, כי היה למרוקאים המון זמן להתכונן למשימה. הבלגן חסר התקדים שיצרו הסנגלים בטענה לקיפוח מכוון איים לפוצץ את הגמר. המאמן פאפ תיאו דרש משחקניו לרדת לחדר ההלבשה, ולא רק בגלל השריקה לפנדל אחרי העיון לדרישת ה-VAR במגע שהיה בין ידו של הבלם אדם מאזינה לברהים.
הרי דקות ספורות קודם לכן נפסל שער של סנגל בגין עבירה לכאורה של עבדולאי סק על חכימי. בלם מכבי חיפה נגח לעמוד, את הריבאונד המשיך איסמעילה סאר פנינה, אבל השופט כבר שרק וביטל את הכל. שני האירועים האלה ביחד הוציאו את תיאו לחלוטין מדעתו, והוא רצה למחות באופן הבוטה ביותר. לו היה מצליח במזימה, מרוקו הייתה מוכתרת לאלופה, אבל סאדיו מאנה פעל על תקן המבוגר האחראי.
סאדיו מאנה (IMAGO)הכוכב הסנגלי הגדול בכל הזמנים הבין את חומרת המצב ועשה את המקסימום כדי להרגיע את הרוחות ולשכנע את חבריו להמשיך. הוא אף ירד בסופו של דבר לחדר ההלבשה וגרר אותם בחזרה למגרש. זו הייתה מנהיגות מזהירה, למרות שהסרט כלל לא היה על ידו, גם בהיעדרו של הקפטן הקבוע קאלידו קוליבאלי בשל צבירת כרטיסים צהובים. מאנה הציל את נבחרתו מהפסד טכני, קיבל את ההחטאה של דיאס כפרס על פועלו, ואז סחף את סנגל לניצחון בהארכה.
אחרי שברהים זרק את הכל לפח, לא היה למרוקו קל להתאושש מנטלית, והסנגלים היכו בברזל בעודו חם. מאנה כבש את השער היחיד בחצי הגמר מול מצרים וגבר שוב על חברו לשער לליברפול מוחמד סלאח, אבל הפעם הייתה תרומתו לכיבוש היחיד שונה לגמרי. האיש שלא מספיק לעשות עבודה שחורה גם במעמדו חילץ כדור במחצית המגרש שלו ויזם התקפה מתפרצת. אידריסה גיי העביר מסירה חכמה לפאפ גיי, וקשר ויאריאל שלח טיל לחיבורים. רק כך היה ניתן להכניע את בונו, אחד השוערים הטובים בעולם שספג במהלך כל הטורניר רק פעם אחת עד הגמר – וגם זה בפנדל.
שחקני נבחרת סנגל חוגגים (IMAGO)את גיי אי אפשר היה לעצור, ולאוהדים המרוקאים הוותיקים זה הזכיר את מה שקרה במשחק המכריע באליפות אפריקה ב-1976. מרוקו הייתה זקוקה אז לתיקו מול גינאה כדי לזכות בזהב, ואחמד מקרוח המכונה באבה הטיס כדור אדיר לחיבורים בדקה ה-86 כדי לקבוע 1:1 ולהביא אושר למדינה שלמה. זה היה בעידן אחר לגמרי, כאשר כל שחקני מרוקו היו מרוקאים באמת. מאז המתינו כולם במשך חצי מאה, וקיבלו בזרועות פתוחות גם שכירי חרב כמו דיאס בהנחה שזה יעזור לשבור את הבצורת. זה לא עזר. הפעם הבעיטה לחיבורים הלכה נגדם.
ההתנהלות המחפירה של סנגל אחרי השריקה לפנדל לא עשתה לה כבוד, אבל גם היא לא יכולה להרוס את העובדה כי יש כאן שושלת מפוארת. הנבחרת של מאנה היא אחת הגדולות באפריקה בכל הזמנים, וההישגים שלה אדירים, עם 3 העפלות לגמר ב-4 הטורנירים האחרונים שהניבו 3 זכיות. ב-2019 הפסידה סנגל לאלג'יריה בגמר, אבל ב-2022 גברה בפנדלים על מצרים, ואתמול התגברה על הקהל העוין, על השיפוט הבעייתי ועל מספר חיסורים משמעותיים בהרכב כדי להשלים זכייה שניה בהיסטוריה. עד לבואו של מאנה, סנגל מעולם לא זכתה באליפות אפריקה. עכשיו יש לה כבר שני גביעים, ושתי מדליות הזהב רשומות על שמו של מאנה.
אוהדי סנגל מתפרעים לאחר שריקת הפנדל (IMAGO)וגם סק הוא אלוף אפריקה פעמיים. ב-2022, אז עדיין כשחקן אנטוורפן, הוא היה בסגל שזכה בתואר, אך נסע רק כגיבוי למקרה חירום ולא שותף. הפעם חלקו היה משמעותי הרבה יותר. הוא לא היה מיועד להרכב, אך נכנס לרוטציה, וכך התכבד להיכנס לדקות המכריעות בגמר. האם הוא באמת דחף את חכימי? עכשיו השאלה הזו מעסיקה אותו פחות, והוא בוודאי שמח להשלים את הנקמה על כוכב סן ז'רמן גם עבור מכבי חיפה.
סק כבש פעמיים כאשר הירוקים הובסו 7:2 בידי חכימי והשלוחה הקטארית בפאריס בליגת האלופות לפני קצת יותר מ-3 שנים. אתמול, בעוד מכבי חיפה מביסה את מכבי תל אביב, הייתה ידו על העליונה בגמר אליפות אפריקה. איך שלא תסתכלו על זה, היה ערב נהדר לסק מכל הבחינות.