הפועל תל אביב ניסתה להחתים את מרקוס קוקו עוד בקיץ, אבל למגן הימני החדש של האדומים היו אז אופציות אחרות, גם אם לא זוהרות במיוחד. כשחקן חופשי, אחרי שסיים את חוזהו בנאנט, הבחירה היתה בידיו, והוא לקח את הזמן. מבחינה כספית, הוא העדיף באופן אישי את אקרון טוליאטי הרוסית, ואפילו סיכם בה את תנאיו, אך הוריו פסלו (ובצדק) את המהלך על הסף מסיבות פוליטיות, הסבירו לו שאסור לקבל שכר במדינה שפתחה במלחמה רצחנית, והוא נכנע ללחץ המשפחתי. גם גזיאנטפ הטורקית הייתה בתמונה, אך קוקו בחר לבסוף בתחילת ספטמבר את קלוז'.
המועדון הרומני התיימר לבנות אז סגל נוצץ לכאורה, וקוקו ממש לא היה השם הצרפתי הנוצץ ביותר שהצטרף. הכבוד הזה שייך לקורט זומה, בלם העבר של צ'לסי ו-ווסטהאם, שעשה כותרות גדולות במדינה. העניין הוא כי בעיות כרוניות בברכיו של זומה כבר לא מאפשרות לא לשחק כראוי, והוא בקושי הצליח לראות דשא.
בהשוואה אליו, קוקו היווה אכזבה פחות גדולה, אבל גם הוא נכשל באופן מוחלט. כבר בדקה ה-3 במשחק הבכורה, מול קבוצה בשם המופלא מטאלוגלובוס, הוא ביצע עבירה מיותרת ברחבה וגרם לפנדל. מאז העסק לא השתפר, ואחרי חילופי מאמנים איבד קוקו את המקום בהרכב. כעת החליטה קלוז', שמצויה בכאוס מוחלט מבחינה מקצועית וניהולית, להיפטר משחקני החיזוק היקרים, ובראשם הצרפתים שהוגדרו כמיותרים.
מרקוס קוקו (IMAGO)"קוקו הגיע בכושר בעייתי ולא ענה על הציפיות. אני לא יכול להיזכר בפעולה חיובית משמעותית אחת שלו ב-3 החודשים שהיה ברומניה, אבל צריך לקחת בחשבון את המצב העגום של קלוז' כולה", אומר העיתונאי הרומני עמנואל רושו. עיתונאי נוסף, ויורל קראצ'ון, קובע: "קוקו לא תרם כלום. כאשר החתימה אותו, שיחררה קלוז' מגן ימני שהובא רק בקיץ, וזו הייתה טעות. בסופו של דבר, את המקום תפס שחקן צעיר שקודם מהאקדמיה".
אז קוקו הוא לא סוג של שחקן עבר כמו זומה, אך הוא מגיע להפועל תל אביב על תקן מגן ימני הרחק מעבר לשיאו, למרות שהוא רק בן 29. בתסריט אחר, הוא חלם להיות שחקן משמעותי הרבה יותר, ובתפקיד אחר, כי את הפריצה שלו הוא עשה כקיצוני ימני. זה קרה לפני קצת יותר מעשור, בתחילת עונת 2015/16. מאמן גנגאן ז'וסלן גורבנק הימר על הנער שצמח במועדון, וכבר במשחקו הראשון בהרכב סיפק קוקו הופעה מחשמלת – בדיעבד, כנראה הטובה ביותר בקריירה שלו. הוא להט בניצחון 0:2 על מארסיי, הביך את המגן השמאלי בנז'מין מנדי, וסחט מחמאות גדולות בתקשורת הצרפתית.
בתחילת הדרך הקריירה הייתה נראית מבטיחה. מרקוס קוקו במדי נאנט (IMAGO)גם הסיפור האישי שלו משך תשומת לב. קוקו הגיע לצרפת בגיל 16 מגוואדלופ, מושבת איים צרפתית בים הקריבי. "לא שאלתי את עצמי מה אעשה אם לא אצליח בכדורגל. הלכתי אחרי הלב שלי", הוא סיפר לימים. בחלוף שנה הוא כבר היה באקדמיה של גנגאן, ומאמן הנוער שלה אמר לפני עשור: "התקדמותו לשח מרקוס א מפתיעה, כי הוא שחקן צעיר שתמיד עושה את המקסימום. הוא מקשיב להוראות, מבצע אותן בקפידה ולא חושש ליזום. הוא בחור נהדר, וקל לעבוד איתו. הוא שיחק כקשר מרכזי כשהצטרף אלינו, אבל הבנו שזו עמדה לא נכונה עבורו, והסטנו אותו לאגף".
באותה תקופה העיד גורבנק שיש לקוקו פוטנציאל גבוה, והנסיקה שלו משכה תשומת לב מצד מאמן הנבחרת עד גיל 21, פייר מנקובסקי. הוא זומן שבועות ספורים אחרי שתפס מקום בסגל גנגאן, ולהופעת הבכורה שלו נכנס כמחליף במקומו של קינגסלי קומאן שנפצע. על המגרש כיכבו לצידו אמריק לאפורט, בנז'מין פבאר, קורנטן טוליסו, אדריאן ראביו, סבסטיאן האלר, תומא למאר, וגם בנז'מין מנדי שהעדיף בוודאי לשחק איתו ולא נגדו. קוקו המשיך לשחק בנבחרת הצעירה במשך מספר שנים, רשם 17 הופעות, ואף התכבד בשער ניצחון דרמטי מול טורקיה.
במשך 4 שנים היה קוקו כמעט באנקר בהרכב בגנגאן ששיחקה אז בליגה הצרפתית הראשונה, ונוסה לא רק כקיצוני ימני, אלא גם כקיצוני שמאלי. בשני התפקידים, הוא גילה נחישות והרשים בהספק עבודה, אך לא בדיוק הצטיין בכל הקשור לפעולה האחרונה. העיתונאי רז'י דלנואה, שמסקר את הקבוצה, מספר: "מקרוס היה שחקן לגיטימי בקבוצת תחתית. הוא שחקן אגף רב גוני, ואפשר היה לסמוך עליו. הוא היה פופולרי בחדר ההלבשה. בשלב מסוים נדמה היה שהוא עשוי להמשיך להתפתח, אבל הפוטנציאל שלו היה נמוך יותר בהשוואה לחברו הטוב לודוביק בלאס".
היה באנקר בהרכב בליגה הצרפתית. קוקו (IMAGO)עדות לכך אפשר היה לראות בקיץ 2019. גנגאן ירדה לליגה השנייה, והשניים עברו לנאנט. הקנריות שילמו 8 מיליון אירו תמורת בלאס, ו-3 מיליון יאיו תמורת קוקו, אם כי גם סכום זה היה מכובד בהחלט במונחים המקומיים. הציפיות ממנו היו גבוהות למדי, והוא פתח בהרכב במחזור הראשון כקיצוני ימני במשחק החוץ מול ליל לזכותה הבקיע ויקטור אוסימן צמד בהופעת בכורה.
קוקו לא ראה את השערים של הניגרי, כי דקות ספורות אחרי שריקת הפתיחה הוא קרע רצועות בברכו וגמר את העונה. זו הייתה טרגדיה ספורטיבית במלוא מובן המילה, והפציעה הקשה פגעה מאוד בהמשך דרכו. הוא מעולם לא השתקם ממנה עד הסוף, ובשורה התחתונה זו הסיבה בגללה הוא נאלץ לנדוד לליגת העל כיום. זו גם הסיבה לשינוי התפקיד ההדרגתי שעבר קוקו. אחרי תהליך ההחלמה הממושך, התברר שהוא לא עונה על הדרישות בהתקפה, ומאמני נאנט השונים ניסו אותו בתפקידים אחרים.
העיתונאי מקסים תומא, המסקר את הקבוצה, מספר: "קוקו לא מימש את ההבטחה בגלל הפציעה שעבר, ומילא מגוון תפקידים לאורך האגף. תחילה הוא היה קיצוני, לאחר מכן מגן ימני, ולבסוף שחקן שסוגר את כל הקו במערך עם שלושה בלמים, כלומר ווינגבק. היו לו משחקים טובים לפעמים, אך הוא לא גילה יציבות ולא תפס מקום בהרכב. הוא מהיר ויודע להעביר כדורי רוחב טובים. לטעמי, הוא היה הכי יעיל כווינגבק כי הוא השקיע מאמץ גדול בהפעלת לחץ גבוה ללא כדור. היכולת הטכנית שלו מוגבלת יחסית, והוא לא דריבליסט מחונן. למרות מבנה גופו האתלטי, הוא שברירי למדי. הליגה הצרפתית הראשונה גדולה על מידותיו, אבל הוא היה יכול להצליח בליגות פחות איכותיות".
מעולם לא החלים לגמרי הפציעה. מרקוס קוקו (IMAGO)עיתונאי צרפתי נוסף, ז'ואן ריגו, מביע דעה דומה: "קוקו הוא שחקן רב גוני שמסוגל למלא את כל התפקידים לאורך האגף הימני. הוא מקצוען ולא אנוכי, אבל לא הצליח לעשות את ההבדל מבחינה התקפית ולא ייצר מספיק הזדמנויות. עם הזמן, הוא השתפר בהדרגה מבחינה הגנתית. האוהדים העריכו את ההשקעה שלו, אבל הוא מעולם לא נתפס כשחקן חשוב בסגל".
את רוב ההופעות במשך 6 העונות בנאנט עשה קוקו כמחליף, אך לא התלונן והמשיך להאמין שיוכל לחזור למסלול הנכון. הוא אף האריך את החוזה בשנתיים נוספות ב-2023, גם כאשר היה ברור שסיכוייו לקבל דקות משחק מרובות לא גבוהים. בעונה שעברה הוא פתח 11 פעמים בלבד בליגה, ואת הכותרות היחידות עשה כאשר ספג שני כרטיסים אדומים. הוא שובץ בכולם כמגן, ולפיכך זה היה תפקידו "הרשמי" כאשר חיפש קבוצה חדשה בקיץ. כיליד גוואדלופ, יש לו סיבה להיות גאה בכך, כי גם ליליאן טוראם, מגדולי המגנים הימניים בהיסטוריה, נולד באי. עם זאת, ראוי לשקול גם שילובו בעמדות נוספות, ובמיוחד כשחקן קו בשיטה עם שלושה בלמים שעשויה להיות רלוונטית עבור אליניב ברדה.
אליניב ברדה (רדאד ג'בארה)הקדנציה הקצרה ברומניה הייתה אומללה ביותר, וקוקו מגיע לישראל בכושר לא טוב. מאידך, לאורך הקריירה הוא לא נרתע מעבודה קשה והמשיך להאמין בעצמו. ליגת העל אינה ברת השוואה לליגה הצרפתית הראשונה בה הוא שיחק במשך עשור. לכן, גם במצבו הנוכחי הוא עשוי להתאים לסטנדרטים של הפועל תל אביב.
חוץ מזה, ברדה קיבל ללא ספק מידע ועצות מאובידיו הובאן, חברו הטוב מהימים בהפועל באר שבוע, שעובד כיום כעוזר מאמן קלוז', ואף כיהן כמאמן הזמני בשלהי אוקטובר. לקבוצה הרומנית כבר לא היה אינטרס לשווק את השחקן שהפך ללא רלוונטי מבחינתה, והובאן היה אמור לעדכן את מאמן האדומים בכנות על הערכותיו. אם הוא סבור שהצרפתי מסוגל לתרום בישראל, אפשר לסמוך לפחות חלקית על דעתו.