"ברהים לא כמו לאמין ימאל שנכנע ללחץ של אמו"

גביע אפריקה, שנערך עד 18 בינואר במרוקו, הוא אירוע בעל חשיבות עצומה עבור המדינה, שהפכה למארחת שותפה וגם ליריבה של ספרד במאבק על אירוח גמר מונדיאל 2030 או מונדיאל המועדונים 2029. המכה הראשונה שמבקשת המדינה הצפון אפריקאית להנחית היא זכייה בטורניר, מה שיהפוך אותה למובילה הבולטת של היבשת. מעמד הפייבוריטית כבר נמצא בצד של חניכיו של וואליד רגראגי, עם ברהים דיאס כמנהיג.

השיא ההיסטורי שברהים שבר

קשר ריאל מדריד הפך לשחקן המרוקאי הראשון שכובש בארבעה משחקים רצופים בגביע אפריקה לאומות. הוא הבקיע את שער הפתיחה של הטורניר במשחק הראשון מול קומורו, חזר וכבש מהנקודה הלבנה מול מאלי כדי להשוות, השתתף בניצחון מול זמביה, והעלה את ״אריות האטלס״ לרבע הגמר עם שערו מול טנזניה.

בכך שבר את הרצף ההיסטורי של אחמד פאראס, שעמד מאז 1976. אין פלא שכל כלי התקשורת במדינת מוצאו מצד אביו קמים מדי יום עם מחמאות לשחקן שחווה עונה דלה בהזדמנויות בריאל מדריד. בעוד שאצל צ’אבי אלונסו הוא צבר רק 484 דקות ב-18 משחקים, נתון שהופך אותו לאחד הפחות משומשים, במרוקו הוא המפקד הכללי. באופן פרדוקסלי, דווקא ההופעות הללו עשויות להיות שוות לו הארכת חוזה במדריד עד 2030.

ברהים דיאס מאושר (IMAGO)

״תודה, ברהים דיאס! הפזורה המרוקאית היא אדירה. העובדה שרוב השחקנים ממוצא מרוקאי הם חלק מ’האריות’ היא מזל גדול. גם אם נולדו בספרד או בהולנד, הם נושאים את המדינה בלב וחוגגים זאת עם משחק מלא תשוקה. הילדים הללו של ההגירה הם ברכה למדינה״, כותב הסופר טהר בן ג’לון במאמר הנקרא ביותר באתר Le360, מהמשפיעים במרוקו.

״הפזורה עושה את מרוקו גדולה״

בטור שלו, שכותרתו ״להט״, חתן פרס גונקור מפנה נזיפה כלפי לאמין ימאל, שחקן ברצלונה, שכמו ברהים דיאס חי בדילמה שבין מרוקו לספרד. במקרה של שחקן ריאל מדריד לא הייתה באמת בחירה. לאחר שהמתין חודשים לזימון מלואיס דה לה פואנטה שלא הגיע, החליט להצטרף לנבחרת שבה הוא לובש כיום את החולצה עם המספר 10.

״צריך להזכיר רק מקרה מצער אחד, כמו זה של לאמין ימאל, בן לאב מרוקאי שהיגר באופן בלתי חוקי לספרד ולאם שמוצאה מגינאה המשוונית. הוא נכנע ללחצים של אמו שלא להצטרף לנבחרת מרוקו, בניגוד לרוב השחקנים מהמועדונים הגדולים שבחרו לשאת את הזהות המשפחתית ולשחק עם האריות״, מבקר טהר בן ג’לון.

לאמין ימאל (IMAGO)

ברהים עצמו, יליד מלאגה, הוא דוגמה לעבודה שמבצעת זה שנים התאחדות הכדורגל של מרוקו במטרה לבנות נבחרת תחרותית, כזו שכבר הדיחה את ספרד בקטאר והעמידה את צרפת במצב קשה באותו טורניר. כך גם יאסין בונו, שנולד בקנדה, אשרף חכימי, בן בריתו הקרוב של ברהים שנולד במדריד, ונוסאייר מזראווי, שגדל בצרפת. כולם חלק מהפזורה שהקפיצה את מרוקו קדימה.

ברבע הגמר תפגוש נבחרתו של רגראגי את קמרון, שניצחה 1:2 את דרום אפריקה. הזדמנות נוספת עבור ברהים, אבל בעיקר עבור המדינה שאותה הוא מייצג, ושואפת להפוך לנקודת ייחוס שחורגת מעבר לגבולות היבשת. מכאן גם החשיבות שבהפגנת עוצמה על הדשא ובאצטדיונים החדישים שנבנו במטרה לחטוף מספרד ומהברנבאו את גמר מונדיאל 2030. פרדוקסים של כדורגל, ויש לא מעט כאלה, ברהים עשוי להיות אחד המבצעים המרכזיים של השינוי הזה.